Answers to Vayechi

חיות שונות בתור סמלים בברכות יעקב ומשה:

בראשית פרק מט

(ט) גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו:

בראשית פרק מט

(ג) ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז:

(ד) פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה: פ

(ה) שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם:

(ו) בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור:

(ז) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל: ס

(ח) יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך:

(ט) גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו:

(י) לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא <שילה> שילו ולו יקהת עמים:

(יא) אסרי לגפן <עירה> עירו ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים <סותה> סותו:

(יב) חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב: פ

(יג) זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות וירכתו על צידן: ס

(יד) יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים:

(טו) וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד: ס

(טז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל:

(יז) יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור:

(יח) לישועתך קויתי יקוק:

(יט) גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב: ס

(כ) מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך: ס

(כא) נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר: ס

(כב) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור:

(כג) וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים:

(כד) ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל:

(כה) מקל אביך ויעזרך ואת שקי ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם:

(כו) ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו: פ

(כז) בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל:

דברים פרק לג

(ו) יחי ראובן ואל ימת ויהי מתיו מספר: ס

(ז) וזאת ליהודה ויאמר שמע יקוק קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה: ס

(ח) וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה:

(ט) האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו:

(י) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך:

(יא) ברך יקוק חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון: ס

(יב) לבנימן אמר ידיד יקוק ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן: ס

(יג) וליוסף אמר מברכת יקוק ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רבצת תחת:

(יד) וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים:

(טו) ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם:

(טז) וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו:

(יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה: ס

(יח) ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך:

(יט) עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול: ס

(כ) ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד:

(כא) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם צדקת יקוק עשה ומשפטיו עם ישראל: ס

(כב) ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן:

(כג) ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יקוק ים ודרום ירשה: ס

(כד) ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו:

הקשר ארי' בתור סמל בתנ"ך:

ישעיהו פרק לא

(ד) כי כה אמר יקוק קלי כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רעים מקולם לא יחת  ומהמונם לא יענה כן ירד יקוק צבקות לצבא על הר ציון ועל גבעתה:

הושע פרק ה

(יד) כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל:

הושע פרק יא

(י) אחרי יקוק ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים:

תהלים פרק י

(ט) יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו:

הוכחת יעקב לג' בניו המבוגרות:

בראשית פרק מט

(ג) ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז:

(ד) פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה: פ

(ה) שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם:

(ו) בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור:

(ז) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל: ס

Note: R. Yosef Albo’s discourse in the Alon HaDeracha on the importance of a work ethic and delayed gratification is interesting to reflect upon and discuss. I can understand how this approach appealed personally to Nechama.

Alef.

1. V. 14 and the end of v. 15 are describing the qualities of the members of the tribe of Yissachar. Then unless the beginning of v. 15 is made to fit into that pattern, the reason for those phrases to be part of this description at all is unclear. The blessings are about the qualities of the individuals being blessed, not about the land that they are fated¹ to receive.

Of course, this raises the nurture/nature issue, i.e., if Yissachar had the same upbringing as the founders of the other tribes, why should his tribe be considered more attached to Tora than the others? Is the fact that so many of the descendents of Yissachar gravitated to Tora scholarship say anything beyond the acculturation within the tribe and family? Furthermore, Kohanim also served as judges—see Devarim 17:9. So why is the tribe of Levi not singled out for consideration vis-à-vis Tora? Is it a matter of what is someone’s primary responsibility?

2. While the status of the head of the Sanhedrin might have been prestigious, nevertheless it entailed considerable responsibility. Ultimately, a leader is very much beholden to the people he leads for their loyalty, support, trust, etc. Unfortunately not everyone is so easy to deal with, particularly when they are unhappy about a particular judicial decision. And when a considerable percentage of leaders are expected to come from a particular segment of the population, like a single tribe, the expectation that such a quota will be consistently filled by Yissachar is a burden, a task on the tribe in question. There might be those who would prefer to live their lives in pursuit of other things, but they will have to give up their aspirations in order to carry forward the tribe’s traditions.
3. According to the commentary on Midrash by Moshe Mirkin (Yavneh, Tel Aviv, 1980) the burden associated with the land are the Commandments that are specifically incumbent upon those who live in the land, e.g., tithing agricultural products, Shmitta, Yovel, Aliyat Regel, etc. Of course according to R. Chananya ben Akashya (Makkot 3:16) the more Mitzvot one is required to fulfill, the greater the Zechut with which he has been endowed by HaShem!

A second possibility for understanding the comment is to realize that the moral standards to which the people residing in Israel are held are higher than those for people living elsewhere. This point is made by RaMBaN regarding Sodom and Amora in his commentary to VaYikra 18:25, as to why they were destroyed whereas there were other communities in the world that were equally corrupt, and yet they were not punished. He answers that God Holds the land of Israel to a higher standard, as implied by Devarim 11:12. Consequently, in addition to any specific Commandments that may apply only when one lives in Israel, there is the pressure to live in accordance with relatively higher standards of general morality, to fulfill the mandate of serving as an Ohr LaGoyim (Yeshayahu 42:6; 49:6.)

4. רש"י על ברא' ג:ח

יש מדרשי אגדה רבים, וכבר סדרום רבותינו על מכונם בב"ר ובשאר מדרשות. ואני לא

באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו...

(At the beginning of his commentary to Parashat VaYeishev, RaShBaM disagrees with his grandfather and claims that in the end RaShI agreed that had he enough time, he really should have rewritten his commentary on the Tora more in accordance with the Peshat. Of course this is an argument from silence, i.e., it would have been more credible if RaShI rather than his opponent grandson would have expressly stated his realization that he had often strayed from Peshat.)

In contrast to the Midrash, RaShI does incorporate the second approach when explaining the Reisha of v. 15, i.e., that the land of Israel is being referred to with respect to the words “Menucha” and “HaAretz”. However, with respect to v. 14 and the latter portion of v. 15, all things being equal, it makes more sense according to the intent of this “Blessing” that we should be discussing the qualities that Yissachar is bringing forward. The land is something that is being given to them; the serious attitude about Tora is something that is unique and specific to this particular tribe, which is what Yaakov and Moshe are trying to do as they go through the various brothers/tribes.

Beit.

1. The meaning of the phrase according to the respective commentators:

1. RashI: The donkey sleeps outdoors between the precincts of the cities between which he is carrying loads.
2. RaShBaM: The donkey works outdoors, beyond the precincts of the city,  engaged in ploughing and seeding. (It would appear that he does not account for the verb “Rovetz” which suggests the animal at rest rather than engaged in work.)
3. RaDaK: The donkey constantly carries its two burdens, one on either side of the animal, whether it is standing and walking, whether it is crouching and sleeping.
4. HaRechasim LaBika: Since the donkey is always cold due to its extremely thin coat, it is always crouching near places where cooking is taking place. ²
5. ShaDaL: The donkey is stabled within a stand of stalks (to prevent it from running away.)

It appears that in all of the cases the description of the donkey continues with the phrase רובץ בין המשפתים. It is the donkey either crouching or, for RaShBaM, working.

2. 
   

Position in birth order. Objectionable personal quality, profound error in personal judgment.	(ג) ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז: (ד) פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה: פ
Objectionable tendency towards violence. Disassociation from their regrettable actions. A curse directed at the personality trait that led to these actions. A plan to diffuse such actions in the future.	(ה) שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם: (ו) בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור: (ז) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל: ס
a) Yehuda’s superiority over enemies and   family. b) Comparison to lions who crouch, focus on their prey. c) Images of rulership. d) Ties young horses and donkeys to vines; washing clothes in wine.    Eyes red with wine, teeth white with milk.	(ח) יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך: (ט) גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: (י) לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא <שילה> שילו ולו יקהת עמים: (יא) אסרי לגפן <עירה> עירו ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים <סותה> סותו: (יב) חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב: פ
e) Where Zevulun will live. Serve as harbor.	(יג) זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות וירכתו על צידן: ס
b) Comparison to a strong donkey. e) Where it will crouch. f) Attracted to rest and land. c) Will serve and pay.	(יד) יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים: (טו) וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד: ס
c) What Dan will do, i.e., judge. b) Comparison to snake, that bites horse’s heels to defeat enemies.	(טז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל: (יז) יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור: (יח) לישועתך קויתי יקוק:
a) Will be attacked by raiders, but in the end will be victorious.	(יט) גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב: ס (כ) מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך: ס
b) Comparison to a wild antelope. c) Says nice things.	(כא) נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר: ס
b) Comparison to a fruitful tree. a) Even though he was attacked by archers, he prevailed with strong hands and the Help of HaShem. g) Recipient of blessings from above and below, blessings of fruitfulness. The blessings from Yaakov will be more powerful than blessings given before by the Avot.	(כב) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור: (כג) וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים: (כד) ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל: (כה) מקל אביך ויעזרך ואת שקי ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם: (כו) ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו: פ
b) Comparison to a wolf. a) Devouring prey and dividing spoils.	(כז) בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל:

Elements in the blessings:

1. Power over others.
2. Comparison to animals.
3. Eventual roles within the Jewish society.
4. Obscure metaphors.
5. Where will take up residence.
6. Personal qualities.
7. Spiritual superiority.

It would appear that the brothers could be divided into two overall categories, those that will be involved in military and hostile clashes with others, and those that will be essentially domestic and pacifistic.

In the first category, the following would appear to qualify:

1. Yehuda
2. Dan
3. Gad
4. Yosef
5. Binyamin

The second category would therefore be made up of:

1. Zevulun
2. Yisachar
3. Naftali

When comparing the Berachot to Yisachar with the Berachot directed at the other brothers, in light of the five commentators cited in the Gilayon, none of the other Berachot have to do with where a Shevet “sleeps” (RaShI); none of the other Berachot have to do with where a Shevet “works” (RaShBaM); none of the other Berachot have to do with the burdens with which a Shevet will have to contend (RaDaK); none of the other Berachot deal with the type of enclosure in which the Shevet will be “contained” (ShaDaL.) However, there are other Berachot that say pejorative things about several of the Shevatim, i.e.,  Reuven, Shimon and Levi.  Consequently a case could be made that Yissachar should be grouped with them (Harechasim LaBika).

3. Yeshayahu 32:2 supports RaShBaM because of the phrase Meshalchei Regel HaShor VeHaChamor. The implication is that those who send forth their animals to work at the far edges of the civilized areas, as opposed to the places where people reside, will be blessed. RaShBaM suggests that Rovetz Bein HaMishpatim is to be understood as the donkey that works beyond the precincts of the inhabited area.
4. Harechasim LaBika as stated above in question 2 is the only one of the commentaries cited who takes a decidedly negative view of what Yaakov says to Yisachar. Although in the case of the war led by Devora in Shoftim, the text states that members of Yissachar did participate, Reuven is castigated in Shoftim 5:16 for remaining Bein HaMishpatim rather than participating in the battle. Even if it did not come to pass vis-à-vis Yissachar with respect to this conflict, that does not mean that either in the future or simply in general, such an attitude would not be held by Yissachar.
5. ShaDaL objects to RaDaK’s interpretation that Bein HaMishpatim refers to the two loads on the donkey’s back, because of the usage of the preposition “Bein” (between). The implication is that it is a reference to separate places (such as outer precincts of habitations, places where things are heated up, or the vertical elements in a coral) rather than two sides of the same animal’s back.

Gimel.

1. a. Perhaps Onkelos was influenced by the following verse:

דברים פרק יב

(ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר יקוק אלקיך נתן לך:

       b. Once you assume that the contemplation of the Menucha VeNachala refers to the conquest of Canaan, then the phrase מס עובד could be a reference to the status of members of the Seven Nations that choose to remain in Israel, associated with the following verse:

דברים פרק כ

(יא) והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך:

The exertions that will have to be expended in order to reach that stage, i.e., the burden that will have to be undertaken is the conquest of these peoples’ land.

2.    a. R. Eliezer and R. Shmuel bar Nachman are referring to the fact that virtually all of the tribes had Canaanite residents in their portions, and these residents would contribute taxes and work in exchange for permission to continuing to live in Canaan. (For this reason, had the Egyptians not overstepped their rights of making the immigrant Jews work in their land, choosing to also enslave them and kill their children, there would not have been a moral objection to imposing such tasks upon the Jews in exchange for the right to live in the land.)

R. Eliezer understands the verse re Yissachar as stating that all work was done and taxes paid by the members of Yissachar themselves, leading to the conclusion that unlike the other tribes, Yissachar did not have/permit Canaanites to remain on their land. (One can then speculate as to why that was so—were they afraid of the negative influences of these individuals? Did they not wish to create a society of first and second-class citizens? Etc.)

R. Shmuel bar Nachman understands the verse to connote that while Yissachar also had Canaanite residents in its land, unlike the other tribes, these residents always met their tax obligations. Yissachar in effect put their shoulder to the task of insisting that the taxes be paid from the outset, implying greater persistence on their part, that they were more threatening to the Canaanites than the other tribes, that they had a better administrative infrastructure, etc.

b. When the list is given at the beginning of Shoftim which tribes did not completely drive out the Canaanim in their territory, Yissachar is missing, suggesting that they did remove all the Canaanim from their land.

שופטים פרק א

(כב) ויעלו בית יוסף גם הם בית אל ויקוק עמם:

(כג) ויתירו בית יוסף בבית אל ושם העיר לפנים לוז:

(כד) ויראו השמרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד:

(כה) ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו:

(כו) וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה: פ

(כז) ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה ואת תענך ואת בנתיה ואת <ישב> יושבי דור ואת בנותיה ואת יושבי יבלעם ואת בנתיה ואת יושבי מגדו ואת בנותיה ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת:

(כח) ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו: ס

(כט) ואפרים לא הוריש את הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרבו בגזר: פ

(ל) זבולן לא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלל וישב הכנעני בקרבו ויהיו למס: ס

(לא) אשר לא הוריש את ישבי עכו ואת יושבי צידון ואת אחלב ואת אכזיב ואת חלבה ואת אפיק ואת רחב:

(לב) וישב האשרי בקרב הכנעני ישבי הארץ כי לא הורישו: ס

(לג) נפתלי לא הוריש את ישבי בית שמש ואת ישבי בית ענת וישב בקרב הכנעני ישבי הארץ וישבי בית שמש ובית ענת היו להם למס: ס

(לד) וילחצו האמרי את בני דן ההרה כי לא נתנו לרדת לעמק:

(לה) ויואל האמרי לשבת בהר חרס באילון ובשעלבים ותכבד יד בית יוסף ויהיו למס:

(לו) וגבול האמרי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה: פ

c. Since Onkelos posits that the conquered peoples did provide taxes, it is R. Shmuel bar Nachman who is in synch with the Targum’s approach.

Daled.

1. 

בראשית פרק מט

(ח) יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך:

The note under “Yehuda” is a Reviah. This normally separates the word from what has come before. The impression that this is a separate section is also bolstered by the presence of a Petucha (open space until the end of the column) between verses 7 and 8. Furthermore, the Pashta on “Ata” which places emphasis upon that word, and slightly separates it from the Munach/Zakef Katan on “Yoducha Achecha” suggests “You”, in contrast to those who have been mentioned previously, will receive the approbation of your brothers. This would support the readings of Targum Yonatan, RaShBaM, and ShaDaL.

Ibn Ezra does not see v. 8 in contrast to Reuven, Shimon and Levi, but rather as something self-contained. The Reviah draws attention to the name “Yehuda” and then as if there is a colon, the explanation for the name follows.

2.   It would appear that when “Bechori” is being used as a word that stands alone and serves as a predicate adjective, then the accent is placed upon the middle syllable. However, as in the case of Shemot 4:22, when “Bechori” is modifying “Beni”, then the accent is on the final syllable. The cantillation reflects this as well in the sense that in Beraishit 49:3 the note on “Bechori” is Munach, leading directly to the next word, “Ata” while in Yirmiyahu 31:8, the note on “Bechori” is Mercha, leading directly to “Huh” which is a Sof Pasuk. In the case of Shemot 4:22, “Bechori” has the note Tipcha, which links it to the previous word, “Beni”.