parshat korach answers

Korach 5718




במדבר פרק יז



(ו) וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם יקוק:



(ז) ויהי בהקהל העדה על משה ועל אהרן ויפנו אל אהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד יקוק:



(ח) ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד: פ



(ט) וידבר יקוק אל משה לאמר:



(י) הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם:



(יא) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יקוק החל הנגף:



(יב) ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם:



(יג) ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה:



(יד) ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח:



(טו) וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה: פ



Alef.



1. It would appear that according to the Peshat, no additional action occurs aside from the incense offering with respect to stopping the deathly plague. On the other hand, the hypothesis of Akeidat Yitzchak is supported by a certain reading of the words themselves. Therefore the commentary on this point shares elements of both Peshat and Derash.



2. Akeidat Yitzchak explains that Moshe was under the impression that as soon as Aharon would appear with the incense, the plague would stop—perhaps never even start. However, when Aharon does so in v. 12, the plague does in fact begin, convincing Aharon that something more will have to be done, aside from the incense.



3. An alternative Peshat interpretation would maintain that Aharon had to see for himself that the plague had started, with Moshe telling him so simply being insufficient to inspire him to achieve atonement for the people.



As for repeating a second time that the plague had ceased, perhaps the end of v. 13 suggests that the plague had stopped, but only as long as Aharon was standing in the midst of the people. V. 15 states that even once Aharon has returned to where Moshe was standing, away from the midst of the people, the plague had indeed come to a halt.



4. Perhaps Akeidat Yitzchak felt that some sort of lesson had to be learned in order for the plague to cease and atonement for the sinners achieved. Simply offering incense is somewhat mechanical and magical. It is only when Aharon prays on behalf of the people, in the spirit of what Moshe had done after the sins of the Golden Calf and the spies, that the plague can be brought to a halt. If the plague originates with God, then it is God to Whom one must appeal for the plague to stop. Of course, it could be maintained that a sacrifice, particularly incense, symbolizes man reaching up to God and that this represents an overture that parallels prayer. But Akeidat Yitzchak felt that Aharon’s prayer must be articulated rather than simply symbolically represented.





Beit.



מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה ו





..."ומטך אשר הכית בו את היאור" מפני התרעומת וזה אחד משלשה דברים שישראל מתרעמין עליהם והיו אומרים מיני פורענות הן ואלו הן הקטורת והארון והמטה



אמרו הקטורת הזו של פורענות היא היא הרגה נדב ואביהוא שנ' "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא" (ויקרא י א) לכך ידעו כל ישראל שהיא של כפרה שנ' "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז יב)



אמרו הארון הזה של פורענות הוא הוא הכה את עזא שנא' "ויחר אף ה' בעזא" (ש"ב ו ז) הכה באנשי בית שמש שנא' "ויך באנשי בית שמש" (ש"א ו יט) לכך ידעו ישראל של ברכה הוא עתה שנא' "וישב ארון ה' בית עובד אדום ויברך ה' את עובד אדום וגו'" "ויגד למלך דוד לאמר וילך דוד ויעל וגו'" (ש"ב ו יא - יב)



אמרו המטה הזה של סנפירינון הוא של פורענות הוא הביא עשר מכות על המצריים במצרים ועשר על הים לפיכך ידעו שהוא של נסים שנאמר "ומטך אשר הכית בו את היאור" מפני התרעומת.



1. It would appear that the Midrash and RaShI are responding to the view that a certain object can be intrinsically destructive or constructive. Instead, the point is being made that all depends upon context. The same object can bring life as well as death depending upon the situation. A thought-provoking additional example of such a phenomenon is:



תלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב



אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב )דברים ד( “וזאת התורה אשר שם משה”, זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם מיתה.



והיינו דאמר רבא: דאומן לה - סמא דחייא, דלא אומן לה - סמא דמותא.



אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן רמי, כתיב )תהלים יט( “פקודי ה' ישרים משמחי לב” וכתיב )תהלים יח( “אמרת ה' צרופה”, זכה - משמחתו, לא זכה - צורפתו.



ריש לקיש אמר: מגופיה דקרא נפקא, זכה - צורפתו לחיים, לא זכה - צורפתו למיתה.



Another example of the idea with which RaShI concludes, is the following Talmudical passage:



תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד א



תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות,



באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא.



אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד.



נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש.



אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. ב



אותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.



2. Another example in BaMidbar of such a principle is the following:



במדבר פרק כא



(ד) ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך:



(ה) וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל:



(ו) וישלח יקוק בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל:



(ז) ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו ביקוק ובך התפלל אל יקוק ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם:



(ח) ויאמר יקוק אל משה עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי:



(ט) ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי:



3. R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak) appears to deemphasize the effect of the incense in favor of prayer on the part of Aharon, whereas the Mechilta and RaShI are placing the emphasis upon the positive power of the incense.



4. The difference between the Mechilta’s and RaShI’s presentation, is that whereas the Mechilta presents only what the people say about the incense, and then their response when they see how the incense contributed to ending the plague, RaShI adopts the format of a back-and-forth between God and Israel, i.e., first the people complain about how the incense brings death (not only is Nadav and Avihu invoked but also the deaths of the 250 men who in the beginning of Parashat Korach presumptively participated in the challenge to offer incense even though they were not qualified), followed by God Determined to change not only their opinion of the effect of incense, but also their understanding of what really brought on the demise of Nadav, Avihu and the 250 men, namely their sinful attitudes while trying to offer up the incense.





Gimel.



1. וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם יקוק:



Some cases of the word is in the construct form and associated with a following noun, i.e., “the day after…”:



ויקרא פרק כג



(יא) והניף את העמר לפני יקוק לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן:



ויקרא פרק כג



(טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה:



ויקרא פרק כג



(טז) עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה ליקוק:



במדבר פרק לג



(ג) ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים:





Other cases of the word are not followed by a noun, and therefore one has to understand that there is a noun that is simply understood rather than explicitly stated, i.e., “the day after today” = tomorrow:



בראשית פרק יט



(לד) ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע:



שמות פרק ט



(ו) ויעש יקוק את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד:



שמות פרק יח



(יג) ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב:



a. Whether or not a noun follows ממחרת, it is to be understood to be in the construct form.



b. Reading the verse, the reader would like to know when the plague took place with respect to the incident with the 250 men who offered incense. So Ibn Ezra states that it happened the very next day, giving people time over night to build up their dissatisfaction, much in the same way that the discontent after the report of the spies grew over night:



במדבר פרק יד



(א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא:



(ב) וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו:



(ג) ולמה יקוק מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה:



(ד) ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה:



2. וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם יקוק:



a. How can the people blame Moshe and Aharon for the deaths of the 250 people—after all the latter were the ones who decided to carry out a sacrificial service to which they were not entitled.



b.—



c. Ibn Ezra—the miraculous manner in which the 250 men died must have been due to some sort of intervention on the parts of Moshe and Aharon. Consequently, it is still questionable whether Aharon and his tribe have been chosen to be the Kohanim and Levi’im. We are suspicious that you have orchestrated the test which you claim demonstrates whom God had Chosen.



RaMBaN—the people had come around to accepting Aharon as Kohen; but they still felt that it was more appropriate and democratically representative for the Bechorim to retain the status of Levi’im. Consequently, by asking the 250 men to act as Kohanim rather than Levi’im, they were set up for Divine Punishment. If Moshe and Aharon had devised this test, they had deliberately entrapped the men and their deaths are the direct responsibility of Moshe and Aharon.



d. The fact that Aharon’s staff represented the tribe of Levi, and not just his family, when it flowered, it was an indication that all positions of importance in the Mishkan would come from this tribe and not from the others.



(יח) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם:



(כג) ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים:



e. Chizkuni on BaMidbar 8:6 describes the exact moment when the Levi’im are officially designated.



במדבר פרק ח



(ה) וידבר יקוק אל משה לאמר:



(ו) קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם:



(ז) וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו:



(ח) ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן ופר שני בן בקר תקח לחטאת:



(ט) והקרבת את הלוים לפני אהל מועד והקהלת את כל עדת בני ישראל:



(י) והקרבת את הלוים לפני יקוק וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים:



(יא) והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יקוק מאת בני ישראל והיו לעבד את עבדת יקוק:



חזקוני במדבר פרק ח פסוק ו



(ו) קח את הלוים ביום שהוקם המשכן נאמרה לפי שבה כתובות הלכות לויים שבו ביום הוזקקו לשיר. פרשה זו נכתבה על הסדר ושתי פרשיות של מעלה שנאמר באחת “הקרב את מטה לוי וגו'*” ובאחרת "ואני הנה לקחתי את הלוים"** היינו לחנות סביב המשכן. לאחר שהוקם המשכן וסדר הדגלים והדלקת המנורה צוה לזמן הלויים לשרתו ונסמכה פרשת הלויים לפרשת נרות לומר שהכהנים יתעסקו בהדלקת הנרות ובשאר עבודות יעזרום הלוים מתוך בני ישראל שהרי מעורבים היו מקודם לכן.





* במדבר פרק ג



(ו) הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו:



(ז) ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבד את עבדת המשכן:



(ח) ושמרו את כל כלי אהל מועד ואת משמרת בני ישראל לעבד את עבדת המשכן:



(ט) ונתתה את הלוים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל:



(י) ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את כהנתם והזר הקרב יומת: פ





**(יא) וידבר יקוק אל משה לאמר:



(יב) ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים:



(יג) כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני יקוק: ס



Daled.



1. It seems to me that the Targum could be applied to both Ibn Ezra (you caused it by your prayers) and RaMBaN (you caused it by tasking the 250 men to do something that was inappropriate and led to their deaths.)



2. a) During the Creation, God Speaking and thereby bringing the Creation into existence.



b) Yosef hitching up his own chariot or giving orders that it be done:



בראשית פרק מו



(כט) ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד:



Pharoah hitching up his own chariot or giving orders that it be done:



שמות פרק יד



(ו) ויאסר את רכבו ואת עמו לקח עמו:



c) Aharon’s allowing the people to create the Golden Calf is judged as his doing something evil to the people:



שמות פרק לב



(כא) ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה:



d) Moshe as the sole erector of the Mishkan:



שמות פרק מ



(ב) ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד:



(ג) ושמת שם את ארון העדות וסכת על הארן את הפרכת:



(ד) והבאת את השלחן וערכת את ערכו והבאת את המנרה והעלית את נרתיה:



(ה) ונתתה את מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדת ושמת את מסך הפתח למשכן:



(ו) ונתתה את מזבח העלה לפני פתח משכן אהל מועד:



(ז) ונתת את הכיר בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים:



(ח) ושמת את החצר סביב ונתת את מסך שער החצר:



(ט) ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וקדשת אתו ואת כל כליו והיה קדש:



(י) ומשחת את מזבח העלה ואת כל כליו וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים:



(יא) ומשחת את הכיר ואת כנו וקדשת אתו:



(יב) והקרבת את אהרן ואת בניו אל פתח אהל מועד ורחצת אתם במים:



(יג) והלבשת את אהרן את בגדי הקדש ומשחת אתו וקדשת אתו וכהן לי:



(יד) ואת בניו תקריב והלבשת אתם כתנת:



(טו) ומשחת אתם כאשר משחת את אביהם וכהנו לי והיתה להית להם משחתם לכהנת עולם לדרתם:



(טז) ויעש משה ככל אשר צוה יקוק אתו כן עשה: ס



(יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן:



(יח) ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו:



(יט) ויפרש את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה יקוק את משה: ס



(כ) ויקח ויתן את העדת אל הארן וישם את הבדים על הארן ויתן את הכפרת על הארן מלמעלה:



(כא) ויבא את הארן אל המשכן וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות כאשר צוה יקוק את משה: ס



(כב) ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפנה מחוץ לפרכת:



(כג) ויערך עליו ערך לחם לפני יקוק כאשר צוה יקוק את משה: ס



(כד) וישם את המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נגבה:



(כה) ויעל הנרת לפני יקוק כאשר צוה יקוק את משה: ס



(כו) וישם את מזבח הזהב באהל מועד לפני הפרכת:



(כז) ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה יקוק את משה: פ



(כח) וישם את מסך הפתח למשכן:



(כט) ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל מועד ויעל עליו את העלה ואת המנחה כאשר צוה יקוק את משה: ס



(ל) וישם את הכיר בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה:



במדבר פרק ז



(א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם:



e) Bila’am as an advisor to the Midianim at Ba’al Pe’or:



במדבר פרק לא



(טז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביקוק על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יקוק:



רש"י



(טז) בדבר בלעם - אמר להם אפילו אתם מכניסים כל המונות [האומות] שבעולם אין אתם יכולים להם, שמא מרובים אתם מן המצרים שהיו שש מאות רכב בחור. בואו ואשיאכם עצה. אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו א) ובספרי:



f) The Meisit:



דברים פרק יג



(ז) כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך:



(ח) מאלהי העמים אשר סביבתיכם הקרבים אליך או הרחקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ:



(ט) לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו:



(י) כי הרג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרנה