Parshat Beshalach answers

BeShalach 5720
Alef.

במדבר פרק כ (א) ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם: (ב) ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן:	שמות פרק יז (א) ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי יקוק ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם:
ג) וירב העם עם משה...	(ב) וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את יקוק:
ג) ...ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יקוק: (ד) ולמה הבאתם את קהל יקוק אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו: (ה) ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות:	(ג) ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא:
ו) ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד יקוק אליהם: פ	(ד) ויצעק משה אל יקוק לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני:
ז) וידבר יקוק אל משה לאמר: (ח) קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם:	(ה) ויאמר יקוק אל משה עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת: (ו) הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם...
ט) ויקח משה את המטה מלפני יקוק כאשר צוהו: (י) ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים: (יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם: ס	ו)...ויעש כן משה לעיני זקני ישראל:
	(ז) ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את יקוק לאמר היש יקוק בקרבנו אם אין: פ

דברים פרק לג

(ח) וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה:

במדבר פרק כז

(יב) ויאמר יקוק אל משה עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל:

(יג) וראיתה אתה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך:

(יד) כאשר מריתם פי במדבר צן במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם הם מי מריבת קדש מדבר צן: פ 

1. Indications that the two stories in Shemot and BaMidbar are one and the same:

   a. In general, they entail extracting water from a rock.

   b. God Gives instructions how to obtain water for the people.

c. The word “מימיו” suggests that there was pre-existing water within the rock, that has already been demonstrated in the earlier account.

d. The name “מסה ומריבה” which concludes the story in Shemot,  appears to be cited again in Devarim 33:8, where reference is made to Moshe’s not being allowed to enter the land of Israel, even though the story in which this decree is contained in BaMidbar makes no reference to this name.

   e. Midbar Sin and Midbar Tzin are identical.

2. The rule that is being employed appears in the listing of 32 Middot of R.Elazar Beno Shel R. Yosi HaGalili, #17:

הליכות עולם שער רביעי פרק א

דתניא רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי אומר בשלשים ושתים מדות ההגדה נדרשת. בריבוי ובמיעוט, ובריבוי אחר ריבוי, ובמיעוט אחר מיעוט, ובקל וחומר סתום, ובקל וחומר מפורש, מבנין אב מדרך קצרה, מדבר שהוא שנוי, בסדור שנחלק, מדבר שהוא בא ללמד ונמצא למד, מכלל שאחריו מעשה והוא פרטו של ראשון, מדבר גדול שהוא נתלה בדבר קטון הימנו להשמיע לאוזן כדרך שהיא שומעת, משני כתובים המכחישין זה את זה וכו', מדבר שהוא מיוחד במקומו, ומדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר, ומדבר שנאמר בקצת והוא נוהג בכל, ומדבר שנאמר בזה והוא הדין בחבירו, מדבר שנאמר בזה ואינו ענין לו אבל הוא ענין לחבירו, מדבר שהוקש לשתי מדות ואתה נותן לו הכח היפה שבשתיהן, ומדבר שחבירו מוכיח עליו, ומדבר שהוא מוכיח על חבירו, ומדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על חבירו, וממשל, וממעל, ומנגד, וממוקדם וממאוחר שהוא בענין, וממוקדם וממאוחר שהוא בפרשיות, מלשון נוטריקון, מלשון גימטריא אם לחשבון האותיות אם לחילוף זו בזו, הרי אלו שלושים ושתים מידות. מכאן אמרו כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר ב"ר יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כאפרכסת ושמע דבריו שנאמר הט לחכמה אזנך.

A matter that is not explicated in its place and whose further explication is found in a different place.

3.  Although the “real-time”  account of the Spies appears in BaMidbar 13 ff., extra details are obtained when Moshe recapitulates what happens in his valedictory in Devarim 1:22 ff.

4.  a. After the Divine Decree against Moshe’s entering Israel (BaMidbar 20:12) Moshe prayed to be allowed to enter, but was denied (Devarim 3:23-6).

b. Yitro is credited with the original suggestion for Moshe to delegate his judicial duties in Shemot 18:17 ff. Yitro is not mentioned and some changes can be detected in what is described in Devarim 1:15-18.

5.  a.  The locations listed in the text  seem to be different.

b.  Striking and speaking seem to be different actions.

c.  If they are the same, why is there no indication of anger directed at Moshe in Shemot?

d. If that which appears in BeShalach actually happened before the incident of the spies and  the decree against the people entering Israel, then not only Moshe, but the entire people were still expecting to go to Israel.

6.  Despite the fact that the terms “Masa” and “Meriva” are used in Devarim, and in fact there were tests and disputes in the story in BaMidbar,  Devarim is not referring  to the actual place called “Massa U’Meriva”, which applies exclusively to the story in Shemot.

Beit.

1. The prpblem is accounting for the use of the infinitive “לשתות” in verse 1 instead of the more typical “לשתיית”.

2.  R. Avraham ben HaRaMBaM, Cassuto: There was absolutely no water to be had.

      R. Eliezer Ashkenazi, HaKetav VeHaKabbala: The people had water, but they wanted an abundance of water so as not to worry about ever running out.

 HaEmek Davar: The people had sufficient water and were simply testing God to see if He would Respond to their plaint. (See my essay at http://text.rcarabbis.org/parshat-beshalach-what-have-you-done-for-me-lately-by-yaakov-bieler/

3. HaKetav VeHaKabbala: The infinitive “לשתות” connotes a constant flow and general abundance of water for drinking.

    HaEmek Davar: The infinitive “לשתות” connotes that the people were not telling the truth, and weren’t in need of drinking water at all. This was simply a pretext by which to test God.

4. When looking at the order of the verses,

שמות פרק יז

(א) ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי יקוק ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם:

(ב) וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את   יקוק:

(ג) ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא:

It would appear that verses 2 and 3 are reversed. Shouldn’t they first have been thirsty and then come to Moshe requesting water? The fact that they demanded water before they were thirsty suggests that they had some water, but perhaps not as much as they would have liked, and this began to affect them psychologically to the point where they felt that they were needier/thirstier than they actually were.

5.  a. One could say that the second chapter of Beraishit fleshes out a great deal of detail about the creation of man and other aspects of the world that were only briefly mentioned in the first chapter.

 b. Shemot 25:8 is a general statement about the construction of the Mishkan, followed by all of the detail entailed in making it a reality.

 c. BaMidbar 7:10 describes how the Nesi’im brought their contributions to the Mishkan, followed by the account of each individual Nasi and what he individually brought.

6.  HaEmek Davar could claim that even though they initially were not thirsty for water because they actually had enough for their purposes, it became a self-fulfilling prophecy whereby their initial false claim turned into a reality and in verse 3 they are described as having become literally thirsty.

Gimel.

1. Mechilta: “ויצעק” is an act of relaying on the part of Moshe the requests of the people to HaShem, despite their complaining and threats.

     Tanchuma:  “ויצעק” is Moshe conveying his own personal fears that the people will assassinate him unless he complies with their demands.

2.  Ibn Ezra would appear to follow Tanchuma’s approach, merely expanding the Midrash to include not only this particular incident, but many others as well where the anger of the people could easily lead to violence. While Moshe articulates a fear of being stoned, Ibn Ezra considers his claim to be an exaggeration in the sense that Moshe recognizes that God would never Allow the people to murder His Shliach. However that does not change the fact that they are rather upset.

3. This is a reference to the Rabbinical interpretation reflected in Rabbeinu Bachya’s comment on Shemot 6:13—

[רבינו] בחיי שמות פרק ו פסוק יג

(יג) ויצום אל בני ישראל. שישאו טרחם ומשאם ושלא יכעסו עליהם ושלא יקללו אותם:

It would appear that the catalyst for the insight is the fact that we are told that Moshe and Aharon were given a Divine Command regarding the Jewish people, but there is no explanation of what that Command was. Consequently it was concluded that it must have been a general directive about how to treat the people, rather than a specific thing for them to do that was to be conveyed to them by Moshe and Aharon.

Daled.

1.  Instead of HaShem Providing Moshe with an ostensible means by which to not be stoned by the people, God Commands the prophet to go out again and face his antagonists.

2.  RaShI: HaShem Wants to demonstrate to Moshe that his fears are unfounded, and that he has once again unnecessarily cast aspersions on the Jewish people—

תורה תמימה שמות פרק ד

(א) לא יאמינו לי - אמר ריש לקיש, החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, ולקה - דכתיב (פ' ו') והנה ידו מצורעת כשלג^א) [שבת צ"ז א']:

א) ומפרש בגמרא וגליא קמי קוב"ה דמהמני ישראל ואמר ליה, ישראל הם מאמינים בני מאמינים, דכתיב (פ' ל"א) ויאמן העם, ובני מאמינים בני אברהם דכתיב ביה (פ' לך), והאמין בה'...