Parshat Pekudei answers

Pekudei 5727.
Alef.

1. R. Hirsch hypothesizes that the Mitzva to give a half Shekel is meant to put into perspective how a person justifies his existence and sees himself as part of the greater community. It is not a function of what a person has, or even what he has given in the past, but rather what he is prepared to give at this time in accordance with his ability. If you don’t give when you are required to, you don’t “count”, you’re not considered part of the greater group.

2.  It would seem to me that if R. Hirsch is emphasizing that a person must continually see himself as obligated to contribute to the greater group, then he should understand that he has never completed his obligation. Consequently, if you give a half shekel, there is the clear symbolism that the other half will eventually be due as well.

3.  The first “בפקד אותם” means “when they are counted”, i.e., in a census, while the second “בפקד אותם” connotes when HaShem Remembers them, Looks into their credits and debits, Determines whether they are deserving of reward or punishment in terms of their belonging or not belonging to greater Kellal Yisrael.

Beit.

1. Beno Jakob does not see the half shekel donation as an act of atoning for sin, but rather as a reminder to people not to act badly in upcoming wartime contexts.

2. Whereas R. Hirsch sees the half shekel donation as justifying an individual’s existential existence as part of the Jewish people, Beno Jakob is concerned with possible bad acts when an individual is tempted to unjustiably kill or steal during a time of anarchy and base survival. The half shekel will hopefully remind him to suppress or sublimate such temptations.

3.

במדבר פרק לא

(א) וידבר יקוק אל משה לאמר:

(ב) נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך:

(ג) וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת יקוק במדין:

(ד) אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא:

(ה) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא:

(ו) וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו:

(ז) ויצבאו על מדין כאשר צוה יקוק את משה ויהרגו כל זכר:

(ח) ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב:

(ט) וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם ואת כל חילם בזזו:

(י) ואת כל עריהם במושבתם ואת כל טירתם שרפו באש:

(יא) ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה:

(יב) ויבאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל אל המחנה אל ערבת מואב אשר על ירדן ירחו:

(יג) ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם אל מחוץ למחנה:

(יד) ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה:

(טו) ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה:

(טז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביקוק על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יקוק:

(יז) ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו:

(יח) וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם:

(יט) ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם:

(כ) וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו: ס

(כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה יקוק את משה:

(כב) אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת:

(כג) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים:

(כד) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל המחנה: פ

(כה) ויאמר יקוק אל משה לאמר:

(כו) שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה:

(כז) וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא ובין כל העדה:

(כח) והרמת מכס ליקוק מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן האדם ומן הבקר ומן החמרים ומן הצאן:

(כט) ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת יקוק:

(ל) וממחצת בני ישראל תקח אחד אחז מן החמשים מן האדם מן הבקר מן החמרים ומן הצאן מכל הבהמה ונתתה אתם ללוים שמרי משמרת משכן יקוק:

(לא) ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה יקוק את משה:

(לב) ויהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים:

(לג) ובקר שנים ושבעים אלף:

(לד) וחמרים אחד וששים אלף:

(לה) ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר כל נפש שנים ושלשים אלף:

(לו) ותהי המחצה חלק היצאים בצבא מספר הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות:

(לז) ויהי המכס ליקוק מן הצאן שש מאות חמש ושבעים:

(לח) והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם ליקוק שנים ושבעים:

(לט) וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ומכסם ליקוק אחד וששים:

(מ) ונפש אדם ששה עשר אלף ומכסם ליקוק שנים ושלשים נפש:

(מא) ויתן משה את מכס תרומת יקוק לאלעזר הכהן כאשר צוה יקוק את משה:

(מב) וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן האנשים הצבאים:

(מג) ותהי מחצת העדה מן הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש מאות:

(מד) ובקר ששה ושלשים אלף:

(מה) וחמרים שלשים אלף וחמש מאות:

(מו) ונפש אדם ששה עשר אלף:

(מז) ויקח משה ממחצת בני ישראל את האחז אחד מן החמשים מן האדם ומן הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי משמרת משכן יקוק כאשר צוה יקוק את משה:

(מח) ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות:

(מט) ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש:

(נ) ונקרב את קרבן יקוק איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשתינו לפני יקוק:

(נא) ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל כלי מעשה:

(נב) ויהי כל זהב התרומה אשר הרימו ליקוק ששה עשר אלף שבע מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות:

(נג) אנשי הצבא בזזו איש לו:

(נד) ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאת שרי האלפים והמאות ויבאו אתו אל אהל מועד זכרון לבני ישראל לפני יקוק: פ

4. Just as only those men who are twenty or more contribute the half shekel, so too only those who are that age are considered candidates to fight in the army. A census was necessary for these people to know how many soldiers could be mustered in time of need.

במדבר פרק א

(ג) מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן:

Gimel.

1. Moshe was concerned that with regard to making a Tabernacle to “contain” the Divine Presence, for the Jews to achieve personal atonement, and to offer up satisfactory sacrifices to HaShem, these would all prove impossible for the Jewish people, thereby setting them up for failure. God reassures Moshe that in all three instances, what will be required of the Jewish people will be doable by even average people.

2. Whenever the term “זה” and the like are used within a biblical context, it is assumed that there is a visual aid involved. Since it is not assumed that God would have Contact with human currency, if he is to indicate to Moshe what is to be given, he must take a spiritual representation of it, namely something that is comprised of fire. The additional association of this fiery coin and the Throne of Glory suggests that there is holiness inherent in a coin given for this purpose, and it therefore can bring the giver to a state of atonement, rapprochement with God. (In his introduction to the Tora, RaMBaN states that HaShem Showed Moshe a Tora that was black fire written on white fire. When shown the Menora, [BaMidbar 8:4; Menachot 29a], R. Yose b. Yehuda states that it too was made of fire.)

3.  Only in the case of the half shekel is there a specific object involved that could be shown. With respect to the Mishkan overall (as opposed to the individual components that make up the Mishkan) and the number of sacrifices to be offered, no single image presents itself for consideration.

4. In the cases that R. Yosef Shimon Kara cites, a process is implied, i.e., Shemot 16:16—the manner in which the Man is to be gathered; Beraishit 6—how the Ark is to be built; Shemot 29:38—the procedure for offering a certain type of sacrifice on the Altar. In all of these cases, the shape or nature of the object being discussed is not at issue, merely the procedure that HaShem Wishes people to follow. In the case of the half Shekel, the process is spelled out; however the actual object involved appears to be the antecedent of the word “זה” and therefore RaShI interprets that a Divine Vision was shown to Moshe.

Daled.

1. The opening word “כי” in this context means “when”, suggesting that taking the census is an optional rather than obligatory action. While collecting the half shekel might be necessary for the purchase of communal sacrifices and the upkeep of the Mishkan, knowing how many men above the age of twenty are to be found among the Jewish people, unless ordered by HaShem, is not something that is obligatory and therefore RaShI adds the word “כשתחפץ”.

2.  RaShI seems to interpret “ראש” as “number” rather than literally the “headcount” of the people, because this is exactly what the indirect method of collecting half shekalim is intended to avoid, literally counting heads. (This could be explained as a desire to avoid reducing human beings to numbers, something that would objectify them and cause them to not be considered as people. This appeared to be the intent of the Nazis when they assigned numbers to people and tattooed the numbers on their bodies, insisting that they be exclusively known by their numbers.

3.  The fact that the verse mentions that using the half shekel method for obtaining the number of people would “avoid there being a plague” suggests that an alternative method incurs such a danger. RaShI wishes to delineate what such an alternative method might be that is considered so potentially dangerous.