Masai answers

Masai 5731
Alef.

1.  Parashat Mishpatim provides an overview of the entire civil and criminal law code. However, it is not for some time until the Jews ready themselves to enter the land when the details re how this system is to be implemented have to be conveyed. Parashat Masai is presented very close to that time and therefore contains more detail.

2.  According to pt. 4 in the RaMBaM, residing in a City of Refuge is in order to effect atonement via being exiled from one’s home. Usually the idea of a City of Refuge is associated with the concept of “sanctuary” from those bent on revenge, in this case the blood avenger.

3.  When the inadvertent murder is a freak accident that is not normally anticipated, the action is considered so close to something happening against one’s will, under duress, that no requirement of exile/atonement is required. “אונס רחמנא פטרי”.

     On the other hand there is an inadvertent murder that comes about due to some form of negligence. In this case it is for all intents and purposes like something premeditated and therefore protection/atonement in a City of Refuge is not offered because more will be required of the perpetrator to get back into God’s Good Graces than simply exile.

Beit.

1.  a. RaMBaM: By exiling the inadvertent murderer, it will appease the blood avenger.

b. Sefer HaChinuch: 1)The exile will cause pain and discomfort to the inadvertent murderer and this will achieve atonement for his act. 2) The inadvertent murderer will escape the revenge planned by the blood avenger. 3) The family of the victim will not have to look upon the inadvertent murderer who was responsible for the death of their relative/friend.

c.  Rabbeinu Bachaya: Since the inadvertent murderer did not act with premeditation, i.e., his heart did not correspond with the actions of his body, he is not worthy of death and therefore a lesser punishment, i.e., exile, is called for.

d.  ShaDaL: Since eventually HaShem Wishes that people become more civilized than just avenging themselves on one another, yet this can only be done gradually rather than suddenly, therefore there is a single blood avenger, but the inadvertent murderer can be beyond his reach by residing in a City of Refuge. (Comparable to Jonathan Sacks’ insight into slavery—see http://www.ou.org/torah/article/covenant_and_conversation_imagination

     http://www.chiefrabbi.org/UploadedFiles/Articals/Mishpatim5771.pdf

2.  “ונס שמה” suggests that the emphasis is placed upon the inadvertent murderer escaping the revenge of the blood avenger.

     “גולה” places the emphasis upon the effects upon the inadvertent murderer in terms of atonement, as well as the opportunity for the blood avenger and the victim’s family members to “cool off” and thereby overcome their strong feelings regarding revenge.

3.  It would appear that the Mishna is not concerned with the blood avenger at all, only the inadvertent murderer, i.e., for which sorts of actions will it be necessary to go to a City of Refuge. Consequently the emphasis is upon being exiled for atonement purposes.

משנה מסכת מכות פרק ב משנה א

[א] אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו

 הרי זה גולה אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי

 זה אינו גולה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה ושלא בדרך ירידתו אינו גולה נשמט הברזל מקתו והרג רבי אומר אינו גולה וחכמים אומרים גולה מן העץ

 המתבקע רבי אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה:

משנה ב

[ב] הזורק אבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה ר' אליעזר בן יעקב אומר אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הרי זה פטור זרק את

 האבן לחצרו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנאמר (דברים י"ט) ואשר יבא את רעהו ביער מה היער רשות לניזק למזיק

 ליכנס לשם יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את

 תלמידו ושליח בית דין:

משנה ג

[ג] האב גולה על ידי הבן והבן גולה על ידי האב הכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן חוץ מעל ידי גר תושב וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר

 תושב הסומא אינו גולה דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר גולה השונא אינו גולה רבי יוסי בר יהודה אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד רבי שמעון אומר

 יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג אינו גולה ושלא לדעת הרג הרי זה גולה:

משנה ד

[ד] להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען שנאמר (במדבר ל"ה) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו

 בארץ כנען וגו' עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר (שם /במדבר ל"ה/) שש ערי מקלט תהיינה עד שיהיו

ששתן קולטות כאחד:

משנה ה

[ה] ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר (דברים י"ט) תכין לך הדרך ושלשת וגומר ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו ר' מאיר

 אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר (שם /דברים י"ט/) וזה דבר הרוצח:

משנה ו

[ו] ר' יוסי בר יהודה אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה בבית דין הרגוהו ושלא

 נתחייב מיתה פטרוהו מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר (במדבר ל"ה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו' אחד משוח בשמן המשחה ואחד

 המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן

 מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו משנגמר דינו מת כהן גדול הרי זה אינו גולה אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו ולאחר

 מכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני:

משנה ז

[ז] נגמר דינו בלא כהן גדול ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכין לו ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר (במדבר ל"ה) אשר נס שמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם רבי עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליו אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום הכל הולך אחר הנוף הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר:

משנה ח

[ח] כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן שנאמר (דברים י"ט) וזה דבר הרוצח מעלים היו שכר ללוים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר לא היו מעלים להן שכר וחוזר לשררה שהיה בה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה: 

4. In all three cases, there is an assumption that while eventually, humanity will reach a point where concessions such as a blood avenger, allowing the taking of a war captive as a bride and appointing a king other than HaShem, will no longer be necessary, in the meantime, human beings are as yet not at that point, and therefore, “דברה תורה נגד יצר הרע” (the Tora makes concessions to man’s “evil nature”, i.e., willfulness, lack of self-control, need for physical indulgence, etc. in the long range interests that eventually man will grow out of these infantile ways of thinking and behaving.)

                        גליון כי תצא תשכ"ט

ב.	בטעם מצות אשת יפת תואר

הרמב"ם, מורה נבוכים ג' מ"א:

ומה שכלל אותו גם כן זה הספר (ספר שופטים שהוא חלק מספר משנה תורה להרמב"ם) דין אשת יפת תואר.
וידעת אמרם (=חז"ל) "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" ועם זה יש בכלל זאת המצוה מן המדות הטובות שצריך שיתנהגו בהם, והוא, שאף על פי שגבר יצרו עליו ולא יוכל לסבול ולכוף את יצרו, צריך שייחדנה במקום נסתר והוא אמרו "אל תוך ביתך" ואין מותר לו שילחצנה במלחמה, כמו שביארו שם שאין מותר לבועלה פעם שניה עד שינוח אבלה ותשקוט דאגתה, ואין מונעין אותה מלהתאבל ומן הבכי ולא מהמנע מן הרחיצה כמו שכתוב "ובכתה את אביה ואת אמה".
כי לבעלי האבל מנוחה בבכיה ועוררם אבלם עד שיחלשו כחות הגוף מסבול המקרה ההוא הנפשי, כמו שלבעלי השמחה מנוחה במיני השחוק. ומפני זה חמלה התורה עליה ושם הרשות בידה מכל זה עד שתִלְאֶה מן הבכי ומן האבל. וכבר ידעת שהוא בעלה בגויותה וכן כל השלושים יום תחזיק בתורתה בפרהסיא ואפילו בעבודה זרה, ולא יחלקו עליה באמונה עד הזמן ההוא. ועם זה – אם לא ישיבנה אל חוקי התורה, לא תימכר ולא יעבוד בה.

ואלה דברי הרב קוק, בעניין זה של הפרשה* (בהקשר אחר, בהקשר של מתן רשות לנח לאכול בשר, אף על פי שלדעת הרב אין התורה מעיקרה רוצה בשפיכת דם בעלי חיים, ואדם הראשון לא הותר באכילת בשר):

זאת היא מעלתה של המוסריות כשהיא מחוברת למקורה האלוקי (=דהיינו מוסריות אוטונומית, הנובעת ממצפונו של אדם), שיודעת היא עת לכל חפץ, ולפעמים היא כובשת את מעינה בשביל לקבץ כח לתקופות הבאות, מה שלא יוכל קוצר רוחה של המוסריות המנותקת ממקורה לשאת ולסבול. (=כלומר שאינה יודעת פשרות).

וכן יסביר את התמיהה שהבאנו בשם בעל אור החיים.

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק שער ע"ט:

ולזה לא התירה (=התירה אותה) הכתוב, רק לרצות את היצר הרע, כי ידוע לפניו יתעלה שאם לא יתירנה לו, ישאנה באיסור. אמנם סידר לו אופן לקיחתה בעניין כזה שתגבר יד שכלו על יצרו הזונה ויכבש לפניו מעט מעט עד שימנע ממנה לגמרי, או אם יקחנה, יהיה בהסכמה השכל והדת כאחת הגיורות הצדקניות שבישראל.

אמנם בטעם פרטי המצוות ישנם חילוקי דעות עמוקים מאוד בין הפרשנים, כפי שיראה בגיליוננו בשאלות ב ו-ה. רבים הפרשנים התופשים את כל פרטי העשיות המצוות כאן כאמצעים להרחיקו מעליה עד שלבסוף ישלחנה לנפשה ולא ישאנה. ומגמת כל ההגבלות הן למנוע נשואי תערובת. ואילו יש הרואים בהגבלות האלה דרכי רחמים וחסד ועידון היצר הפראי לבל יעשה בחלש ממנו, בזה הניתן (ביתר דיוק הניתנת) למרותו כאוות נפשו. שתי התפישות השפיעו גם על פרטי הפירוש הלשוני. יעויין בספרא ובמפרשים הדעות השונות למילים "ועשתה את צפרניה", וכן יושם לב להבדל במגמת הפירושים של "והבאת לתוך ביתך" (הרמב"ם, העמק דבר בגיליוננו ואפשר להוסיף עליה עוד את המגמה ההפוכה מזו של הרמב"ם בדברי רש"י) וכן יעויין בהבדל שבין רש"י לשד"ל בפירוש הציווי "והסירה את שמלת שביה מעליה".

רש"י:

לפי שהם נאים, שעובדי כוכבים בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם.

שד"ל:

היא שמלה של שק שנתנה עליה בבוא האויב בעיר והיתה נקראת שמלת שבי, כי היו לובשים אותה בראותם כי כלתה להם הרעה.
והנה מאחר שבדעתך לקחתה לך לאשה, לא תניחה בניוולה, ואף על פי שתניח לה לבכות את בת אביה, תפייסנה בדברים ותודיע לה שאיננה בשביה.

-----------------------------------------------------------------------------------

*) הרב א.י. קוק: מתוך "טללי אורות" "תחכמוני" של אגודת הסטודנטים בשוויץ תר"ע פרק ח' ונדפס מחדש בספר "לחי רואי" מרכז הרב ירושלים תשכ"