Vaera Answers and Bo questions

http://www.nechama.org.il/pages/596.html



VaEra 5731
Alef.

1.  R. Yochanan assumes that an individual can only be held responsible for his deeds assuming that he has free choice concerning whether or not to carry out his thinking. If Pharoah’s heart was manipulated by God, then he cannot be held accountable for what he did, nor would it be possible for him to repent, if his actions were not up to him.

2.  Reish Lakish argues that as long as the individual has some opportunities to act freely, if after a number of objectionable actions, God Suspends the individual’s free choice in order to punish him for what he has done freely until this point, there should be no objection. In the case of Pharoah, the first five times, God did not Interfere with Pharoah’s decision-making.

3.  Beginning with 9:12, the text states that HaShem Hardened Pharoah’s heart, as opposed to the previous five instances where the text attributes Pharoah’s obstinacy to himself. The problem is with 9:35 which appears to be a reversion to the previous sequence of Pharoah deciding on his own. A way to address this problem is to look at the two verses that immediately follow in which HaShem States that He will Harden Pharoah’s heart. Consequently we could use the hermeneutic rule Prat U’Kellal to assume that the specific detail in v. 35 is broadened by the general statement in v. 1 that immediately follows.

שמות פרק ז

(כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:

שם ח

(יא) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק: ס

(טו) וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק: ס

(כח) וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם: פ

שם ט

)ז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם: פ

(יב) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה: ס 

(לה) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: פ

שם י

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:

(ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק: 

(כ) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

(כז) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם:

שם יא

(י) וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ:

Beit.

1.  Re the first five plagues, there was no outside interference. Pharoah was given license to do whatever he wished and therefore could be held accountable for his deeds and he also was capable of doing Teshuva at any time during this period.

2.  Re R. Yochanan’s complaint that it appeared as if Pharoah was deprived of the opportunity to repent, according to Reish Lakish, had Pharoah actually wanted to repent, not only would HaShem not have Prevented him, but even would have helped him to repent.

Gimel.

1+2.  There appear to be two distinct approaches to addressing R. Yochanan’s question.

RaMBaM (who would seem to parallel Reish Lakish)—Initially Pharoah had the opportunity   to do whatever he wished. It is only later, after he showed that he was not prepared to repent or change, that the possibility of repentance was removed in order for him to punished in accordance with his transgressions.

R. Yosef Albo; R. Ovadia Sephorno—the hardening of the heart was to give Pharoah the inner fortitude not to be intimidated by the plagues to do anything that he really did not wish to do. Consequently, Pharoah acted as a free agent not only during the first five plagues, but during the last five as well.

3.  The passage from the RaMBaM quoted in association with q. 3 describes how the person is given full control of his actions at the outset. However, after a series of transgressions, his free choice can be suspended in order that the suffer punishments for his sins.

4.  

רמב"ן שמות פרק ז פסוק ג

(ג) ואני אקשה את לב פרעה - אמרו במדרש רבה (שמו"ר ה ו) גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו 1) 1) בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה.

2) ועוד שם (יג ד) כי אני הכבדתי את לבו (להלן י א), אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקדוש ברוך הוא אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך:

והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת.

1) האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון.

2) והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז).

3) הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו.

4) ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו' (יחזקאל לח כג):

ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד כא) ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות, כענין שאמר (לעיל ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים. כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק ה' (להלן יד ח), כי לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א):

רמב"ן שמות פרק ט פסוק יב

(יב) ויחזק ה' את לב פרעה – 5) ויתכן שבמכות הראשונות היו החרטומים מחזקים את לבו להתפאר אצלו בחכמתם, ועתה לא באו לפניו, ואין עוזר לו ואין סומך באולתו רק עונותיו אשר ילכדונו. או שירמוז הכתוב למה שפירשו רבותינו, כי במכות הראשונות בפשעו היה הדבר, ועתה סבה מאת ה' כמו שביארתי למעלה (ז ג). והוא האמת:

א. In my opinion, RaMBaN during the course of these two commentaries, raises five possible explanations for responding to R. Yochanan’s question:

1.  Pharoah had already sinned in terms of applying to the Jews inordinately difficult work. Consequently he already had to be punished right from the outset of the plagues.

2.  (The opinion of Reish Lakish and RaMBaM): After each of the first five plagues, Pharoah refused to let the Jews leave on his own volition. Only after these plagues, did HaShem Begin to Manipulate Pharoah in order to punish him for his stubbornness.

3.  (The opinions of Albo and Sephorno): The hardening of the heart was in order for Pharoah not to be unduly swayed by the pressure of the plagues to surrender, but rather he should be able to continue to resist giving the Jews their freedom if that is what he wished.

4.  The hardening of Pharoah heart was intended to allow HaShem to be able to Display His formidable powers. Had Pharoah let the people go, HaShem would not have had such an opportunity.

5.   During the first five plagues, Pharoah’s heart was hardened in the sense that he was convinced not to let the Jews go by his magicians paralleling what Moshe set into motion. When the magicians could no longer keep up, HaShem by hardening Pharoah’s heart, played the same role that the magicians had previously played.

ב. See my introductions to #2, 3 above.