Parshat Teruma answers

Teruma 5726.
Alef.

1. Mizrachi’s two questions:

a. There is an inconsistency in RaShI when he interprets “Eidut” in Shemot 25:16 as “the Tora” whereas in Shemot 40:20, he interprets the same word as “the Luchot”.

b.  “The Tora” did not exist in its entirety until the end of Moshe’s life, as implied by Devarim 31:22. Consequently, it would be an anachronism to speak about “the Tora” at the time when the Tabernacle was first being fabricated and erected.

2.  While R. Kasher explains that the Luchot symbolized all of the Mitzvot that would eventually be written in the Tora with respect to the parable that RaShI uses in his commentary for Shemot 32:19, that still does not explain why when instructions are being given regarding what to place inside the Aron, “theTora”, a misleading description is stated, as opposed to “the Luchot” which is much more specific and unambiguous.

3.  When the instructions for  what will be placed in the Aron are being given in Shemot 25:16, prior to the actual construction of anything, the ultimate purpose of the Aron is being visualized, i.e., not only the housing of the Luchot, but also the Tora, or at least one copy of it, that will be first written at the end of Moshe’s life. However, in 40:20, when the actual Aron is constructed, at that point the only thing that is relevant is what would be placed in the Aron at that moment in time, i.e., only the Luchot.

Beit.

1. א. The essential difference between the two verses is the verb, “And you will make” (a reference to Moshe) as opposed to “And they made” (a reference to the Jewish people). A simple explanation would maintain that while Moshe is Given the instructions, since he will delegate the manufacture to Betzalel, Ohaliav and the other Chachmei Leiv, while technically it is as if he is building the Aron, in fact it is being fabricated by the artisans who undertook to carry out the Divine Instructions. In that way, it is similar to the verse regarding Shlomo and the Temple:

I Melachim 6:1-2

“And it came to pass in the four hundred and eightieth year after the children of Israel were come out of the land of Egypt, in the fourth year of Solomon's reign over Israel, in the month Ziv, which is the second month, that he began to build the house of the LORD. And the house which king Solomon built for the LORD, the length thereof was threescore cubits, and the breadth thereof twenty cubits, and the height thereof thirty cubits.”

     ב. Tora Temima, on Shemot 25:10/Yoma 3b (#11) explains that if the Jewish people are deserving, then the Aron will be known as something that they constructed. However, if they prove undeserving, then the Aron will be known as something that Moshe constructed.

2.  The Midrash that R. Kasher quotes points out that only with respect to the Aron, which most closely symbolizes Tora scholars since the Tora/Luchot are contained within it, are the Amot (measurements of length) given in “halves”:

שמות פרק כה

(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: 

שמות פרק כה

(כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:

 שמות פרק כו

(ב) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת:

(טז) עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:

שמות פרק כז

(א) וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:

(ט) וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת:

(יד) וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה:

(טז) וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה:

שמות פרק ל

(א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:

(ב) אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו:

The Midrash appears to be taking some license with the idea of only the Aron being measured in “half Amot” since the Shulchan as well as the Kerashim also have “half Amah” measurements. Perhaps one would have to say that what is distinctive about the Aron is that all of the measurements for the Aron incorporate “half Amot” whereas the other elements of the Tabernacle that utilize “half Amot” do so only for some of their measurements.

3.א. The verse in Mishlei 8:15 “By me kings reign, and princes decree justice,” suggests that no particular individual, comparable to Aharon or David can lay claim to the Tora, but rather anyone who wishes to claim it. This includes kings who if they base their law codes on the laws of the Tora, can expect to have long reigns. This is in contrast to those kings who rule arbitrarily since they can easily become megalomaniacs and rule oppressively. (See MaLBI”M’s commentary on this verse.)

ב.

שמות פרק כה

(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:

(יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב:

(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:

(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:

(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם:

(טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:

(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:

(יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:

(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:

(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו:

(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:

(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:

(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ 

שמות פרק כה

(כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:

(כד) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:

(כה) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:

(כו) וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו:

(כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:

(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן:

(כט) וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם:

(ל) וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד: פ 

שמות פרק ל

(א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:

(ב) אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו:

(ג) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:

(ד) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה:

(ה) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:

(ו) וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה:

(ז) וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:

(ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם:

(ט) לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו:

(י) וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיקֹוָק: פ

In the cases of the Shulchan and the Mizbeach, something has to be done by someone to these objects, i.e., the Shulchan has to have bread placed upon it by someone, which in turn is replaced every Shabbat with the old bread given out to Kohanim; the Mizbeach has to have incense offered up upon it in order for Aharon to achieve atonement. These actions are unique to certain individuals. In contrast, the Aron is the setting from which God will Speak to a representative of the Jewish people, in this case Moshe, for the purpose of relaying information back to the rest of the people. Consequently the Aron could be understood to serve everyone as opposed to the Shulchan and the Mizbeach. 

ג.

[רבינו] בחיי שמות פרק כה

ועשית עליו זר זהב סביב. בשלחן ומזבח הקטורת תמצא (פסוק כד) "ועשית לו", וכאן בארון "ועשית עליו", והטעם בזה כי השלחן רמז לכתר מלכות, ומזבח הקטורת רמז לכתר כהונה, והמלכות והכהונה הם לאדם ירושה, שאין המלכות בישראל אלא למי שהוא מזרע דוד, ולא הכהונה אלא למי שהוא מזרע אהרן, וכענין שכתוב במלכות: (דברים יז, יח) "וכתב לו את משנה התורה" וגו', (שם כ) "למען יאריך ימים על ממלכתו", וכתיב בכהונה: (במדבר כה, יג) "והיתה לו ולזרעו אחריו", אבל בארון שהוא רומז לתורה ואין התורה ירושה לאדם על כן כתוב: "ועשית עליו" ולא אמר "ועשית לו" כי אינה ירושה לו כענין המלוכה והכהונה.

שמות פרק כה

(יא) (ארון) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב:

(כד) (שלחן) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:

שמות פרק ל

(ג) (מזבח הזהב) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:

The prepositional pronoun that follows the Shulchan and the Golden Altar (לו) could be interpreted not only as “for it” but also “for him” suggesting that there is a specific person to whom the symbol is related. This is in contrast to the the prepositional pronoun that appears with respect to the Aron (עליו—upon it) which does not suggest a relationship to a specific person to the exclusion of others.

4.א. At the end of the day, whether or not Moshe breaks the Luchot, they are the Eidut that HaShem has Given to Moshe and therefore they are entitled to be placed in the Aron.

ב. Just because something holy becomes broken does not mean that its Kedusha is necessarily lost. Furthermore, referring to them as Eidut is particularly apt since not only is testimony being given to the fact that HaShem has Given the Luchot to Moshe, but that the people were originally undeserving of having bestowed upon them the Luchot, and hopefully in the future such a memory will serve as a deterrent to their acting badly again.

Menachot 99a

(Devarim 10:2) “Which thou didst break, and thou shalt put them in the ark.” R. Joseph learnt: This teaches us that both the tablets and the fragments of the tablets were deposited in the ark. Hence [we learn that] a scholar who has forgotten his learning through no fault of his must not be treated with disrespect.

Gimel.

1.  Shemot 25:33-34

שמות פרק כה

(לג) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד] [כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד]  [כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:

(או שלשה גבעים משקדים] [בקנה אחד כפתר ופרח   ושלשה גבעים משקדים]  [בקנה אחד כפתר ופרח...)

(לד) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים[ ] כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:

      (או ארבעה גבעים]  [משקדים כפרתרי' ופרחי' )

Translation “a”:

Three cups made like almond-blossoms in one branch, a knop and a flower;

and three cups made like almond-blossoms in the other branch, a knop and a flower;

so for the six branches going out of the candlestick; (OR three cups whose almond-blossoms have their knops and their cups.)

And in the candlestick four cups made like almond-blossoms, the knops thereof, and the flowers thereof; (OR four cups, whose almond-blossoms have their knops and their flowers.) 

Koren:

Three cups made like almonds, with a bulb and flower in one branch; and three cups made like almonds in the other branch with a bulb and a flower; so in the six branches that come out of the candlestick; (OR three cups, whose almonds have their bulbs and flowers.)

And in the candlestick there will be four bowls made like almonds, with their bulbs and flowers; (OR four bowls whose almonds have their bulbs and flowers.)

“אין להם הכרע” connotes when a series of words can be grouped in two different ways, attaching a particular word either to what comes before, or what comes after, and there is no evidence which is the correct sequence.

2.  Tosaphot says that if the two alternate readings do not result in a similar conclusion, then one can infer the correct reading by considering the practical differences between the two possibilities. However in the case of Shemot 25, it would not appear that one reading carries different practical connotations than the other. So there is no intrinsic basis upon which to judge which one is the correct reading.  

3. The Etnachta marking the midpoint of a verse appears under the word Gevi’im, effectively cutting it off from the word immediately following, Meshukadim.

לד וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃

However in 25:33, the obvious meaning of the verse ties together the words Gevi’im and Meshukadim, resulting in the conclusion that there is a standoff, i.e., there is no objective indication which reading/grouping is the correct one.

לג שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָֽאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בַּקָּנֶ֥ה הָֽאֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּֽצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃

4. Minchat Shai feels that the comment of “no Hechrea” should be connected to v. 34 and not 33 because, whereas in v. 34, two readings are possible, it would appear in v. 33 only a single reading is possible.

Tora Temima disagrees and thinks that the comment of "no Hechrea" relates to v. 33.

תורה תמימה הערות שמות פרק כה הערה מג

מג) ר"ל די"ל ארבעה גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה. וכתב הרמב"ם בפ"ג ה"ב מבית הבחירה וז"ל, בכל קנה וקנה שלשה גביעים וכפתר ופרח והכל משוקדים, עכ"ל. והנה באמת בענין הכפתרים ופרחים (פסוק ל"ג) אינו מבואר דהכפתרים ופרחים מששת הקנים צריכים להיות משוקדים, משום דא"כ הו"ל לכתוב שלשה גביעים בקנה האחד משוקדים כפתור ופרח, ולפי"ז צ"ע מנ"ל לרמב"ם דגם הכפתורים ופרחים שבששת הקנים צריכים להיות משוקדים. והכ"מ כתב בשם ר"י קורקוס דטעמו הוא ע"פ הגמ' דמשוקדים אין לו הכרע, אבל זה תימא דהא הגמ' איירי במשוקדים שבפסוק שלפנינו, והיינו בהכפתרים ופרחים שבגופה של מנורה (פ' לד) ולא שבששת הקנים (פ' לג), וכ"כ רש"י ותוס', ועיין במל"מ. וצ"ל דבאמת מפרש הרמב"ם דכונת הגמ' לפסוק הקודם (פ' לג), והיינו דאפשר לומר שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד או משוקדים בקנה האחד כפתר ופרח, ואף יש ראיה שכן מפרש הוא, שכן בהלכה א' מאותו הפרק שהבאנו גבי כפתר ופרח שבגופה של מנורה (פ' לד) העתיק כלשון הפסוק ולא כתב “והכל משוקדים” כמו בהלכה ב' בכפתר ופרח שבששת הקנים (פ' לג), מבואר מזה דמפרש דכונת הגמ' דמשוקדים אין לו הכרע הוא לפסוק הקודם (ל"ג) בענין כפתר ופרח של הקנים, ודו"ק. ובזה תתורץ קושיית התוס' למה לא דרשה הגמ' למשוקדים לפניה ולאחריה כמו בנשך ובמרבית (ב"מ ס"א א') משום דלמש"כ בדעת הרמב"ם דקאי אפסוק ל"ג באמת נדרשת המלה משוקדים לפניה ולאחריה, ולכן כתב והכל משוקדים. ודע שבס' יבין שמועה כלל תע"ג כתב בשם הרא"ש דהא דחמשה מקראות אין להם הכרע הוא עד דאתא עזרא ופסק טעמים אבל מימות עזרא ואילך יש להם הכרע, וכ"כ הריטב"א בחידושי יומא, ותמה עליהם בס' יד מלאכי כלל רע"ח וז"ל בשלמא בכל הפסוקים שחשיב הגמ' ניחא חידוש זה אבל במשוקדים אף דאפסקינהו עזרא אכתי כדקאי קאי ולא מכרע מלתא כלל דכיון דיש אתנחתא על מלת גביעים וזקף קטן על משוקדים אכתי לא אתברר אם קאי אגביעים שלפניו או אכפתריה ופרחיה שלאחריו, ולכן כתב דלאו דוקא על חמשתן קאמרי הרא"ש וריטב"א אלא רק אארבעה, ולא אדעה מה אדון בדבריו, דהא הענין מתבאר היטב, האתנחתא שעל גביעים הוא המפסיק המלה הזאת, ומשוקדים מוסב על כפתוריה ופרחיה והכל עולה יפה, וצ"ע:

5.  In Mishne Tora Hilchot Beit HaBechira 3:1, which deals with v. 34, the central stem of the Menora, RaMBaM does not write that it is all “משוקדים”, i.e., that both the cups and the bulbs and flowers are in the form of almonds, indicating that he doesn’t think that all of them are in that form, a conclusion that would have to be drawn if it was unclear if “משוקדים” applied either to the cups on the one hand or the bulbs and flowers on the other. However, when he is discussing the branches of the Menora in 3:2, which deals with v. 33, he does say that all, i.e., the cups as well as the bulbs and flowers, are in the form of almonds, indicating that for this verse there is no “Hechrea” and the word “משוקדים” has to be applied to both the elements before as well as after.

6. 

לג שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים[ ] בַּקָּנֶ֣ה הָֽאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים[ ]בַּקָּנֶ֥ה הָֽאֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּֽצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃

Tosafot: “Ein Hechrea” applies to v. 34, and not to this one. Therefore the trup clearly separates the phrase  גבעים משקדים from בקנה האחד כפתר ופרח.

RaMBaM: “Ein Hechrea”  applies to this verse, v. 33. The trup associated with the word משקדים in its two iterations in the verse makes it stand alone, but does not necessarily associate it with what comes before or what comes after, leading to the conclusion that it can apply to both.

לג שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָֽאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בַּקָּנֶ֥ה הָֽאֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּֽצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃

7.  The fact that in v. 33, the same phrase is repeated a second time with a Tavir under the second instance of משקדים, a note that associates it with the Revia that comes before under גבעים, rather than the Mercha Tipcha Munach Etnachta that follows, suggests that it is to be associated only with what comes before, and not after, providing a proof to those that say that it is v. 34 that has no “Hechrea”.

לג שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָֽאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בַּקָּנֶ֥ה הָֽאֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּֽצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃