Teruma 5716
שמות פרק כה
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:
(ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:
(ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים:
(ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:
(ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:
(ז) אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן:
(ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:
(ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ: ס
(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב:
(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:
(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:
(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם:
(טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:
(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:
(יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:
(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו:
(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:
(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:
(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(כד) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(כה) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
(כו) וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו:
(כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(כט) וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(ל) וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד: פ
(לא) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(לב) וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי:
(לג) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:
(לד) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:
(לה) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:
(לו) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:
(לז) וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ:
(לח) וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר:
(לט) כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה:
(מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר: ס
Alef.
שמות פרק כ
(כא) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:
שמות פרק כה
(ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:
1. According to Siftei Chachamim, a commentary on RaShI, the problem is as follows:
שפתי חכמים
In other words, if everything belongs to HaShem in the first place, it is nonsensical to “give him something” since it never really was anyone else’s!
As for Ibn Ezra, rather than focusing on the problem of to whom do things belong, he is concerned with the act of “giving” to HaShem Who has no physical manifestation and therefore place specifically dedicated to Him. Consequently, how do you “give” something to HaShem? The commentator suggests that it is more a matter of transferring something of one’s own to another domain, taking something that formerly was under your control and now placing it under the control of a different authority, in this case, those responsible to construct the Mishkan, so that the Mishkan could be constructed.
2.
שופטים פרק ד
(יח) וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה:
The joint problem in Shemot 25:2 and Shoftim 4:18 is how to define when the request has been fulfilled. With respect to the materiel of the Mishkan, how does one transfer it to HaShem, and in terms of Yael’s invitation to Sisro, what exactly did she mean that he should turn towards her? In the latter case, the verse later defines how Sisro fulfilled the request, i.e., he went into her tent—he entered into an area which was clearly defined as under her control, rather than simply approaching her or leaving the road and standing where she might have been standing. Consequently Ibn Ezra extends this idea to the Mishkan in the sense of giving possessions into the control of others than the original owners, and these others are God’s Representatives, the designated fabricators of the Mishkan.
3.
בראשית פרק טו
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל:
The reason why RaShI may not have commented on this case despite it being the first instance where this particular form appears is because the meaning of the phrase was clear. For the purposes of entering into a Covenant, animals would be split, and although the animals would not be offered onto an altar, because they are being killed and arranged at HaShem’s Direction, it is obvious that compliance with the Divine Command was tantamount to taking these animals for “Him”, i.e., God. This is in contrast to HaShem Stating that things other than that which is used for sacrifices, i.e., metals, skins, dyes, etc., have to be“taken”= “acquired” for Him—the implication is that it had to be moved from one type of ownership to another, and why should this be so, if He already Owns everything?
Beit.
MaLBIM’s problem is that from a grammatical point of view, the text should have said, “בתוכו”, i.e., since the Mikdash is singular, so the possessive pronoun that represents it should similarly be singular, not plural, as “בתוכם” is. Consequently, the commentator understands that the physical Mikdash is to represent the manner in which each individual should see himself as a mini-Mikdash in which personal sacrifices are made to the Divine Presence that Resides within that person.
Gimel.
1. RaShI was defining the implications of “לי” whereas Reggio2 was concerned with the implications of “ושכנתי”.
2. It is possible that whereas “ישב” suggests simply a place of residence without addressing the quality of that residence, “שכן” implies a thorough dwelling of the essence of the entity. In other words, a person could be “ישב” in a place without even being “home” very often; it’s simply his address. However if we say that he is “שכן”, this suggests that he is intensely dwelling in that particular place; his essence can always be found there.
Daled.
1. a. Why does the Aron precede the construction of the other artifacts of the Mishkan?
b. Why is a plural verb “ועשו” appear in conjunction with the Aron, in contrast to the singular “ועשית” for the other vessels?
2. Tora is equated with light in Megilla 16b:
(Esther 8:16) “The Jews had light and gladness and joy and honor.” Rab Yehuda said: ‘Light’ means the Tora,” and so it says. (Mishlei 6:23) “For the Commandment is a lamp and the Tora is a light.”‘Gladness’ means a feast day; and so it says, (Devarim 16:14) “And thou shalt be glad in thy feast.” ‘Joy’ means circumcision; and so it says, (Tehilim 119:162) “I rejoice at Thy Word.” ‘Honor’ means the phylacteries, and so it says, (Devarim 28:10) “And all the peoples of the earth shall see that the Name of the Lord is called upon thee, and they shall be afraid of thee;” and it has been taught: R. Eleazar the Great says that this refers to the phylactery of the head.
3. A comment of Rabbeinu Bechaye provides an alternative approach:
רבינו בחיי שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק י
…והמשכן כלו לא נעשה אלא בשביל הארון בלבד שהשכינה שרויה בתוכו, וכל הנסים שנעשו לישראל היו נעשים בארון שהשכינה שרויה בתוכו, וכתיב: (במדבר י, לג) "וארון ברית ה' נוסע לפניהם", והיה הורג נחשים ועקרבים והורג כל שונאיהם של ישראל, אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא שני ניצוצות היו יוצאין מבין שני בדי הארון והורגין נחשים ועקרבים ושורפים את הקוצים והיה העשן עולה ומתמר וכל העולם מתבשם מן הריח, והאומות אומרין: (שיר השירים ג, ו) "מי זאת עולה מן - המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל", ע"כ במדרש...
If the essence of the Mishkan is the Aron, and re the Mishkan in general the language of the Tora is:
(שמות כה:ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם
it would make sense that the plural verb associated with the Mishkan would similarly be associated with the Aron, in contrast to the other vessels that were part of the Mishkan structure.
1 This is reminiscent of the Gemora’s explanation for why a stolen Lulav cannot be used to fulfill the Mitzva of Arba Minim—after all, everything belongs to HaShem in the first place, so the detail that it was stolen is only relative to the affairs of man, but not the affairs of God. And since this Commandment is between man and God, why should a stolen Lulav be precluded?
Sukka 30a
R. Johanan in the name of R. Simeon b. Yohai further said, What is the purport of that which is
written, (Yeshayahu 61:8) “For I the Lord love justice, I hate robbery with iniquity?” This may be compared to a human king who passed through his custom-house and said to his attendants, ‘pay the tax to the tax-collectors’. They said to him,‘But the whole tax, surely, belongs to thee!’ He answered them, ‘All travelers would learn from me not to evade their payments of tax’. So the Holy One, blessed be He, said, ‘I the Lord hate robbery in burnt-offerings; let My children learn from Me and keep away from robbery’.
Although all things, including people, belong to HaShem, that concept cannot be used to exempt individuals from their responsibilities to respect the property of others, as well as contribute to collections for the purpose of constructing things for the sake of HaShem.
2 ר' יצחק שמואל רגיו (יש"ר), איטליה (1784-1855)
רב ואיש מדע, שקרא להרחבת ההשכלה באיטליה ובעידודו נפתח שם בית מדרש לרבנים המשלב לימודים כלליים עם לימודים תורניים. עיסוקו בתנ"ך היה ביקורתי-מחקרי והוא השתתף בכתיבת "הביאור"- מפעלו של מנדלסון לפירוש חדשני לתורה, במסגרתו שקד גם על תרגום התנ"ך לשפות אירופאיות. בשל כך (ובשל עמדותיו הליברליות) הוא נתפס בעיני חלק מרבני אירופה כרפורמי. כדי לזכות שוב בלגיטימיות פרסם אגרת התנצלות המבהירה את השקפתו. שימש כרב קהילה במשך עשור (במקום אביו שנפטר). בין ספריו ומאמריו:
"התורה והפילוסופיה" בו הוא מציג את גישתו המשלבת אשר זכתה לביקורת נוקבת. "מאמר תורה מן השמים" ו"ספר תורת אלהים" בהקדמה לפירושו לתורה. "ילקוט יש"ר"- אוסף חידושים. "אגרות יש"ר".
Posts
No comments:
Post a Comment