behaalotcha answers

BeHa’alotcha 5716

במדבר פרק י

(לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ:

(לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: פ

And it came to pass, when the ark set forward, that Moshe said: 'Rise up, O LORD, and let Thine enemies be scattered; and let them that hate Thee flee before Thee.' And when it rested, he said: 'Return, O LORD, unto the ten thousands of the families of Israel.' 

Alef.

1. The apparent contradiction is with regard to who decides whether to set out on a journey or not—Moshe calling upon HaShem or HaShem independently? The Midrash explains that it is a joint undertaking, i.e., HaShem will Indicate that it is time to travel when Moshe requests it of him. This becomes an instance of the rule “Tzaddik Gozer VeHaKadosh Baruch Huh Mekayem” (the righteous one [Moshe] decrees and the Holy One, Blessed Be He Makes the decree happen).

משנה מסכת אבות פרק ב משנה ד

הוא (רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא) היה אומר:

עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו.

בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

i.e., when a person and HaShem are “on the same page”, it becomes indistinguishable as to who leads and who follows. Assuring that there is no disconnect between the wills of HaShem and His Followers is an ideal towards which every religious individual attempts to strive.

2.  The parallel verse in Tehillim is found in 68:2—

Let God arise, let His enemies be scattered; and let them that hate Him flee before Him.

רש"י תהלים פרק סח פסוק ב

(ב) יקום אלקים יפוצו אויביו - עמלק וכיוצא בו:

אבן עזרא

(ב) יקום אלקים יפוצו אויביו - זה המזמור נכבד מאד ורובי מפרשים פירשוהו על מתן תורה ועדותם ה' בם סיני בקדש רק לא יוכלו לדבק הטעמים כי אחר שנכנסו לארץ ישיב לבקיע' הים בצאת אבותינו ממצרים וזאתאיננה דרך נכונה והנכון בעיני כי זה המזמור חברו דוד על המלחמ' שהיתה לו עם ערלי' ורוב מחנהו היה יהודה ובנימן וזבולון ונפתלי אז נראתה גבורתם במלחמה על כן הזכירם והעד שהחל יקום וזה דומה לדברימשה קומה ה' והטעם כי בקומו ינוסו מיד המשנאים וטעם הקימה הראות גבורתו:

רד"ק

(ב) יקום אלקים, על דרך (במדבר י, לה) קומה ה' ויפוצו אויביך. והקימה היא הֵרָאוֹת גבורתו. וטעם יקום, יתכן דרך תפלה או דרך נבואה, אמר כי כן יהיה שיקום אלקים אז ויפוצו אויביו. וכן היה שיצא מלאך ה' והכה בהםקפ"ה אלף:

אלשיך

(ב) ועל הראשון החל ואמר יקום אלקים כו' והנה ראוי לשים לב אל היות פסוק זה שלא לנוכח ושל אחריו לנוכח, וגם כי בתורה נאמר (במדבר י לה) ויפוצו אויביך ופה נאמר יפוצו אויביו בלא וי"ו. אך הנה אמרו רבותינוז"ל (נדרים ח ב) כי לעתיד במה שמכלה את הרשעים ומלהט אותם ושורפם הוא מרפא ומענג את הצדיקים, שנאמר (מלאכי ג יט) הנה יום בא בוער כתנור והיה כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם כו' וזרחה לכםיראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה כו', ואמרו רבותינו ז"ל כי מה שמלהט ושורף את הרשעים הוא עצמו מרפא ומענג את הצדיקים, שאמרו לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתקה ושורפת הרשעיםוהיא עצמה תרפא את הצדיקים:

ועל הדרך הזה יהיה פה ענין הכתובים, כי אלקים שהוא אש אוכלה תלהט את הרשעים מלפניו, ומשמחת ומענגת את הצדיקים שלפניו. והוא שאמר דוד הנה מאמר משה היה קומה ה' ויפוצו אויביך כו', כי האויביםיפוצו והשונאים ינוסו אך ישארו בחיים אלו ואלו, אמר הנה ידעתי כי יקום אלקים מגלות שכינה לעתיד שהיא שם אלקים, ואז לא יבצר ממה שאמר משה רבינו ע"ה כשיקום אלקים שיפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו, אךשאלתי ובקשתי אינו זה בלבד ושישארו חיים, כי אם (ג) שכהנדוף עשן תנדוף אשר ידפנו רוח סועה מסער, באופן בל יראה ובל ימצא רמז מנהו, כן יהיה פזורם כפזור העשן, כי לא שמאליהם יפוצו מלפניך, כי אםשתנדוף אותם בעצמך לבל ישאר למו שורש וענף. ועל הסוג השני הם משנאיך הנסים מפניך לא תתן להם בית מנוס רק ימסו מלפניך כהמס דונג מפני אש, כי תהיה אתה להם לאש והם לדונג לפניך שמלא כל הארץכבודך והמס ימסו בכל מקום שהם כהמס דונג כו' מפני אלקים:

מלבי"ם

(ב) יקום, יצייר איך בקום אלקים להושיע את עמו נפוצו אויביו מפניו, ולקח מליצתו מימי המדבר, שכתוב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וכו':

מלבי"ם ביאור המילות

(ב) אויביו, משנאיו. התבאר למעלה (י"ח י"ח), כי השונא הוא פחות מן האויב, שיש שונא בלתי דורש רעתו בפועל, ויצייר שהאויבים התקבצו למלחמה, והשונאים עומדים מרחוק, האויבים יפוצו, והשונאים כשיראומרחוק ינוסו:

Beit.

1. The common denominator in the two Midrashim is the assumption that attacks against the Jews are in actuality attacks against HaShem. However, whereas the Sifre sees the issue as a one-sided matter, i.e.,whomever attacks the Jews, attacks HaShem, BaMidbar Rabba emphasizes that the entire reason why others attack the Jews, is their association with HaShem. Consequently, when the Jews are avenging the wrongs done to them, they are simultaneously avenging God, whose connection with the Jews brought on others’ attacks.

2. 

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור

א"ר הונא למה"ד לאמבטי רותחת שהיו הכל בורחים הימנה בא אחד וקפץ לתוכה והפשירה מיד באו הכל ורחצו (לתוכה) [בתוכה], כך ישראל כיון שיוצאים ממצרים היו בורחים מהם שמעו עמים ירגזון אז נבהלו וגו' (שמות ט"ו י"ד וט"ו) בא עמלק והפשירם.

שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה טו

מיד שרן של מצרים ירד לאבדם שנא' (שמות יד) והנה מצרים נוסע אחריהם, פרעה נוסע אחריהם לא נאמר אלא מצרים זה השר שלהן, מיד וייראו מאד, אמר להם הקדוש ברוך הוא אל תיראו.

Gimel.

1.  R. Hirsch understands “שובה” as connoting following HaShem’s Dispersal of His enemies, He should Return to His People and all those who have joined His People, an occurrence that will take place in the far future.

2.  R. Hirsch disagrees with RaShI. “שובה” does not mean that HaShem can “Relax” now that the enemies have been dispersed and defeated, but rather He can turn His Attention to deepening His People’s as well as those who will become their fellow travelers, commitment to Tora and Mitzvot.

3.  The flaw in Sephorno’s interpretation is that if at other points when a census was taken, only the men above the age of twenty were numbered, e.g.,

שמות פרק ל

(יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְקֹוָק:

רש"י

(יד) מבן עשרים שנה ומעלה - למדך כאן, שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים:

Consequently, to propose at this point that suddenly women and children are included in the calculation would not be consistent with the Tora’s approach.