Shoftim questions and answers

http://www.nechama.org.il/pages/509.html

Shoftim 5717

דברים פרק יח

(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָק אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:

(י) לֹא־יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ־וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:

(יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל־הַמֵּתִים:

(יב) כִּי־תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹקיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:

(יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹקיךָ: ס

Alef.

1א. RaShI is bothered by the combination of לא תלמד לעשות. Wouldn’t leaving out the word לעשות have achieved the same end, i.e., have nothing to do with these idolatrous practices? Consequently RaShI infers that what is prohibited is to do these practices; however to try to understand them and why they are wrong is not only permitted, but permits mandated in order to be able to keep one’s children away from doing these things. (It would seem that this is a form of encouraging the study of comparative religions, but not in a neutral fashion, but rather in order to point out flaws and inconsistencies in order to thereby promote Jewish practice and belief.)

   ב. If RaShI would have simply quoted the Siphre to the effect of להבין ולהורות, the mistaken conclusion could have been drawn that even if one should not do these things himself, he should teach others to do them!? Consequently RaShI clarifies that this teaching is not in order to have the things done, but just the opposite, to assure that they not be done by oneself and others.

2.  RaShI appears to establish a rule that when the word כל   precedes the word אלה, it is not necessary to carry out all of the things in order to be in violation of the prohibition, but rather it is sufficient to simply violate one of the things. However, in the Siphra on VaYikra 18:27, you have the same pattern, but the Midrash Halacha says in addition to violating only one of the elements, he also admits the possibility of having transgressed all of them. Wouldn’t it be a Kal VeChomer—if you are already culpable for violating one, why should it be necessary to also mention that if you do all of them you are also transgressing? And if it has already been established that violating one thing is sufficient, why even mention violating all of them?

Apparently, a distinction is being made when there is a word that breaks up the phrase כל אלה, as in the case of Devarim 18:12, i.e., כל עושה אלה, and when instead of a word coming in between, a preposition is added before the phrase, as in VaYikra 18:27 בכל אלה. Whereas in the former instance, the meaning is clearly only one of the elements can cause violation, i.e.., “Anyone who does any of these”with כל modifying עושה rather than אלה, in the latter, both interpretations are possible, i.e., only one is required for culpability, or literally one would have to violate all of the elements in order to be considered culpable, i.e., “any one of these” or “all of these”, since כל is modifying אלה.

3א. Being “Tamim” is very undefined. How does such Temimut manifest itself? RaShI gives specific examples.

  ב. Perhaps RaShI reads אלקיך as separate from יקוק, i.e., if you will be Tamim with HaShem, He will truly be אלקיך, i.e., your God, as opposed to an impersonal Deity, as represented by the Tetragrammaton, that has no possessive pronoun modifier.

   ג. תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק,    (ואז הוא יהי') אֱלֹקיךָ.

Beit.

1.  RaMBaM views these various methods of predicting the future as simply false and silly.

RaMBaN does not address the accuracy of the predictions that come from these sources. He understands the verse as Commanding we not resort to relying on other Deities, regardless of how accurate or inaccurate they may happen to be.

שמואל א פרק כח

(ה) וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת־מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד:

(ו) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיקֹוָק וְלֹא עָנָהוּ יְקֹוָק גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם:

(ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ־לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת־אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת־אוֹב בְּעֵין דּוֹר:

רלב"ג

(ז) בקשו לי אשת בעלת אוב - הנה זה היה חטא עצום ולזה גנה שאול על זה החטא כמו שנזכרו חטאיו וגם שאול באוב לדרוש:

מלבי"ם

(ז) ואדרשה בה. משמעות הלשון שתחלה לא היה דעתו לשאול באוב עצמו (שהנשאל באזהרה) רק רצה שהאשה תשאל, והוא ידרוש בה לדעת מבוקשו מן האשה לא מן האוב, וחשב שבזה לא הזהירה התורה. רקאח"כ ע"י שהתחיל שמואל לדבר אליו נסתבב ששאל באוב עצמו:Utilize a loophole!   

The following Gemora would appear to contradict RaMBaM’s view:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב

ומדרב נחמן בר יצחק נמי, אין מזל לישראל. דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי:¹ בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידעאמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקיה לקיבורא בשיניה.

On what basis did she consult with a Chaldean, whether it was a case of using Ov, or a matter of astrology?

 תוס'

כלדאי - בכולה סוגיא משמע דהיינו חוזים בכוכבים ולא כמו שפירש רש"י בערבי פסחים (דף קיג:) מניין שאין שואלין

 בכלדאים שנאמר תמים תהיה וגו' ופירש דהיינו אוב ועוד קשה דבהדיא כתיב אל תפנו וגו' ובספרי דרש מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא היא:

מהרש"א

כלדאי בריך גנבא הוה כו'. לפי' התוס' לעיל כלדאי היינו חוזי כוכבים ומזלות ואפשר דהוו ידעי דגנבא הוה למאן דאמר דמזל שעה גורם דהוו ידעי ביה דנולד במזל לבנה כדלעיל אבל למאן דאמר דמזל יום גורם גם אםהיה נולד בחד בשבת דאמרי' ביה דהוה ריש גנבא הא מסיק לעיל או כוליה לטיבו כו' וק"ל:

גילוי רישא א"ל כו'. בשאר אינשי נמי אמרי' פ"ק דקדושין דבעי כיסוי ראש ומשום דשכינה למעלה מראשו ומאי רבותיה דרב נחמן ב"י ואיכא למימר דאימיה דרב נחמן ב"י דקדקה לכסות ראשו טפי שיהיה לו כובד ראשביותר משום יראה שלא יהיה גנב וניחא השתא דאמר דנפל גלימא מעל רישיה ואנן אמרי' דרבנן הוה להו פריסת סודר על רישיהון כדאמרי' פ' המוציא יין סודרא סוד ה' ליראיו פי' הערוך יראי ה' יוצאין בו ובפרק ע"פסודריה דמר כדרבנן כו' אלא דאית לן למימר דאימיה דרב נחמן ב"י הוסיפה לכסות ראשו בגלימא כדי שיהיה לו כובד ראש טפי משום הך יראה דא"ל כלדאי וק"ל:

ובעי רחמי כו'. שלא ישלוט בך יצה"ר כפירש"י גם שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים מ"מ יבקש אדם רחמים על כך ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ומן השמים מסייעין אותו:

2.  While tradition maintains that Avraham “discovered” God at a time when everyone, even the members of his immediate family, worshipped idols, one can understand how he might be sorely tempted to consult with diviners, particularly in light of his childlessness. That is the implication of the Gemora that RaMBaN quotes further along in his commentary:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א-ב

 ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר “ויוצא אתו החוצה”. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם בן ביתי יורש אתי. אמר לו: לאו, כי אם אשר יצאממעיך. אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי

Either by means of an astrologer, or he did it by himself!  ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. מאי דעתיך - דקאי צדק במערב, מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח. והיינו דכתיב מיהעיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו.

3. RaMBaM explains in Sefer HaMitzvot that he will only count among the 613 those Mitzvot that deal with a specific action, either obligating or prohibiting its performance. A more general statement to the effect that one should observe all the Mitzvot does not count for RaMBaM as a separate Mitzva, but rather a general statement about the other specific Mitzvot.

Gimel.

As opposed to RaMBaM (don’t depend upon silly, false deviners) and RaMBaN (rely only on HaShem when you are interested in determining the future), R. Bachaye sees the verse in question not a matter of an individual’s belief, but rather his inner and outer consistency. The aspiration that תוכו should be like בורו, i.e., the public face that a person presents should correspond to his inner values and truths, suggests that being a Tamim means that everything complements and lines up, with the opposite extreme being a hypocrite, someone who is “two-faced”, אחד בפה ואחד בלב.

In Rabbinic literature, hypocrites are referred to as צבועין, people who are painted, dyed.

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כב עמוד ב

ת"ר, שבעה פרושין הן: פרוש שיכמי, פרוש נקפי, פרוש קיזאי, פרוש מדוכיא, פרוש מה חובתי ואעשנה, פרוש מאהבה, פרוש מיראה. פרוש שיכמי - זה העושה מעשה שכם. פרוש נקפי - זה המנקיף את רגליו. פרושקיזאי - א"ר נחמן בר יצחק: זה המקיז דם לכתלים. פרוש מדוכיא - אמר רבה בר שילא: דמשפע כי מדוכיא. פרוש מה חובתי ואעשנה - הא מעליותא היא! אלא, דאמר מה חובתי תו ואעשנה. פרוש מאהבה, פרושמיראה - אמרו ליה אביי ורבא לתנא: לא תיתני פרוש מאהבה פרוש מיראה, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אמר רב נחמן בר יצחק:דמטמרא מטמרא, ודמגליא מגליא, בי דינא רבה ליתפרע מהני דחפו גונדי. אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמריומבקשין שכר כפנחס.

רש"י

מעשה שכם - שמלו שלא לשם שמים אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לשם שמים:

המנקיף רגליו - מהלך בשפלות עקב בצד גודל ואינו מרים רגליו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים:

מקיז דם לכתלים - עושה עצמו כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם יוצא:

דמשפע - הולך כפוף:

כי מדוכיא - בוכנא עשוי כמקבת וראשו כפוף:

פרוש מה חובתי ואעשנה - למדוני מה עלי לעשות ואעשה:

הא מעליותא היא - אם אינו בקי באיסורין ודקדוקי מצות ובא ללמוד:

מה חובתי תו ואעשנה - מה לעשות עוד ולא עשיתי ומראה עצמו כאילו קיים את הכל:

פרוש מאהבה - מאהבת שכר המצות ולא לאהבת מצות הבורא:

מיראה - של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת הש"י כאשר צוונו ה' אלקינו וסוף השכר לבא:

דמטמרא מטמרא כו' - הנסתרות נסתרות מבני אדם והגלויות גלויות ומ"מ לב"ד הגדול כולם גלויות והוא יפרע מן המתכסים בטליתות ומראין עצמן כפרושין ואינן פרושין:

אל תתיראי מן הפרושין - שהפרושין היו שונאין אותו לפי שהרג מן החכמים הרבה ונהפך להיות צדוקי כדאמר בקידושין (דף סו) וכשמת היתה אשתו יראה מהן שלא יעבירו המלוכה מבניה והיתה אומרת לו לבקשמלפניהם עליה ואמר לה אל תתיראי מן הפרושין שצדיקים הן ולא יגמלוך רעה ולא לבניך שלא חטאו להם:

ולא ממי שאינן פרושין - שהם אוהביי:

אלא מן הצבועים - כלומר שאין מראיתם כתולדותם אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברם:

שמעשיהם כמעשה זמרי - שהן רשעים ומבקשים שכר כפנחס אומרים לבריות לכבדן כפנחס ואיכא דמפרש לה לענין צניעותא:

מהרש"א

שמעשיהן כמעשה זמרי כו'. מעשה זמרי ודאי בגלוי ובפרהסיא היה כדכתיב ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת גו' אלא דה"ק מעשה זמרי שהיה בגלוי והן עושין בסתר ומראין עצמן בגלוי כפרושיןלבקש שכר כפנחס וכמה צדיקים היו שעשו מעשים טובים וכן כמה רשעים היו שעשו מעשים רעים אבל נקט אלו זמרי ופנחס שהיו עושים מעשים הפכיים בדבר א' ודו"ק:

AND THE PLAGUE OF PHARISEES etc. Our Rabbis have taught: There are seven types of Pharisees: the shikmi Pharisee, the nikpi Pharisee, the kizai Pharisee, the 'pestle' Pharisee, the Pharisee [who constantly exclaims] 'What is my duty that I may perform it?', the Pharisee from love [of God] and the Pharisee from fear. The shikmi Pharisee — he is one who performs the action of Shechem. The nikpi Pharisee — he is one who knocks his feet together. The kizai Pharisee — R. Nachman b. Yitzchak said: He is one who makes his blood to flow against walls. The 'pestle' Pharisee — Rabbah b. Shila said: [His head] is bowed like [a pestle in] a mortar. The Pharisee [who constantly exclaims] 'What is my duty that I may perform it?' — but that is a virtue! — Nay, what he says is, 'What further duty is for me that I may perform it?' The Pharisee from love and the Pharisee from fear — Abaye and Raba said to the tanna [who was reciting this passage], Do not mention 'the Pharisee from love   and the Pharisee from fear'; for Rab Yehuda has said in the name of Rab: A man should always engage himself in Torah and the commandments even though it be not for their own sake, because from [engaging in them] not for their own sake, he will come [to engage in them] for their own sake. R. Nachman b. Isaac said: What is hidden is hidden, and what is revealed is revealed; the Great Tribunal will exact punishment from those who rub themselves against the walls.

King Yannai   said to his wife', 'Fear not the Pharisees and the non-Pharisees but the hypocrites who ape the Pharisees; because their deeds are the deeds of Zimri  but they expect a reward like Phineas'.

¹ The contrast to this story is the following biblical account:

בראשית פרק כה

(כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם־כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת־יְקֹוָק: