Berashit Answers

Beraishit 5731

בראשית פרק ו

(א) וַיְהִי כִּי־הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם:

(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱ-לֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:

(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה

And it came to pass, when men began to multiply on the face of the earth, and daughters were born unto them, that the sons of E-lokim saw the daughters of men that they were fair; and they took them wives, whomsoever they chose. And the LORD Said: 'My spirit shall not abide in man forever, for that he also is flesh; therefore shall his days be a hundred and twenty years.' 

Alef.

1.  The term “אלהים” as non-holy appears within the context of courts:

שמות פרק כב

עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר־שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ: ס

While it could be maintained that the Beit Din is the place where God’s Law will be applied and interpreted, certainly in post-Moshe times, when HaShem could not be appealed to in order to apply a complicated case, the judges themselves may have been influential and powerful, but clearly not manifestations of God.

2.  Taking the term “בני אלקים” as somehow referring to some sort of Divine Creatures fundamentally different from mankind, flies in the face of Jewish belief that, as RaMBaM delineated in the Thirteen Principles of Faith,

ג - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּיגוּהוּ מַשִּיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלל.

If HaShem has no body, then any implication of genetic descendants also has to be categorized as anthropomorphism. And while the Jewish people are referred to by HaShem Himself as:

שמות פרק ד

(כב) וְאָמַרְתָּ אֶל־פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל:

this is certainly meant metaphorically rather than literally.

3.  Both Onkelos and Yonatan translate the phrase as “sons of the powerful”:

תרגום אונקלוס

(ב) וחזו בני רברביא ית בנת אנשא ארי שפירן אנין ונסיבו להון נשין מכל דאתרעיאו [דאתרעיו]:

תרגום יונתן

(ב) וְחָמוֹן בְּנֵי רַבְרְבַיָא יַת בְּנַת אֱנָשָׁא אֲרוּם שַׁפִּירָן הִינוּן וְכַחֲלָן וּפַקְסָן וּמְהַלְכִין בְּגִילוּי בִּשְׂרָא וְהִרְהִירוּ לִזְנוּ וּנְסִיבוּ לְהוֹן נְשִׁין מִכָּל דְאִתְרְעִיוּ:

4.  The term “Pirtza” liteally means a “break”, the implication being that society by means of its social contract imposes certain restrictions and limitation upon its citizenry. Criminality entails breaking down orthrough these legal barriers. With regard to R. Shimon bar Yochai’s comment, he is apparently of the opinion that as long as crime is perpetrated by lesser members of the society, it is not considered all that significant—as if this is to be expected and accepted. It is only when crime is committed by even the highest levels of society that there is an indication of the complete breakdown of that society.

5. 

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כו

כומריא גנבו אלהיא: מאן מומי ביה? או מאן מקרב?

Priests who steal idols (and then attempt to sell them): who will swear by them or make offerings to them? (This appears to be a form of the Halachic principle of “מצוה הבאה בעברה”.)

Beit.

1.  Siphre—the judicially powerful

RaDaK—the politically and physically powerful

ShaDaL—barbarians who intimidated those who were more civilized

MaLBI”M—fictitious legends that powerful people made up about themselves

Jakob—even the individuals themselves did not believe for a second that they were all that powerful. An ironic phrase.

2.  The end of Beraishit 6:2 “וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ” suggests that whomever these individuals chose, they took, without taking into consideration the desires of the women concerned. Forcibly being intimate with someone, even under the rubric of marriage is a crime against the person being coerced.

3. 

בראשית פרק ד

(יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת־אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ:

(יח) וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת־עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת־מְחוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת־מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת־ לָמֶךְ:

(יט) וַיִּקַּח־לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה:

(כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת־יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה:

(כא) וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב:

(כב) וְצִלָּה גַם־הִוא יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל־קַיִן נַעֲמָה:

(כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי:

(כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם־קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה:

פרשת בראשית

שנת תש"י

בני קין

בראשית פרק ד, פסוקים יז - כד

ב.	התנצלות או התפארות?

פסוקים כ"ג –כ"ד

"וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה"

נחלקו המפרשים בכוונת שיר זה, אם הם דברי התנצלות של למך או דברי התפארות.

עיין בדברי המפרשים האלה וסדרם לקבוצות:

רב סעדיה גאון, ספר הגלוי קע"ד:

... הכוונה בזה לאחד משני דברים תשובת למך מחטאיו למען נשוב מחטאינו, "כאשר נפרש "כי איש הרגתי" בהחלט (=בחיוב), נאמר: אם ייהרג ההורג את קין, יוקח ממנו נקמה גדולה – אף כי קין בעצמו הרג – ולמך שהרג איש וילד, מכל שכן שייקחו ממנו נקמה בעבורם יותר ויותר, ובייחוד מפני שהילד אין לו חטא כלל... ואם נתרגם "כי איש הרגתי" בשלילה, אזי נאמר: אם קין שהרג נפש, ינקם הרבה מרוצחו מפני שעשה תשובה, למך שלא הרג לא איש ולא ילד הוא הלא יותר ויותר יוקם ממי שירצחוהו.

רש"י:     

1. פסוק כ"ג:

ד"ה שמען קולי: שהיו נשיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו שהיה למך סומא ותובל קין מושכו וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן.

ד"ה שמען קולי: להשמע לי לתשמיש וכי איש אשר הרגתי לפצעי הוא נהרג וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג כלומר ע"י חבורתי בתמיה והלא שוגג אני ולא מזיד לא זהו פצעי ולא זהו חבורתי .

פסוק כ"ד:

ד"ה שבעים ושבעה: לשון רבוי שביעיות אחז לו כך דרש רבי תנחומא.

2. פסוק כ"ד:

ד"ה כי שבעתיים: ומדרש בראשית רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר המבול בא ושוטף את הכל והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי וכי אני הרגתי את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים שיהא זרעי כלה באותו עון ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות אני שלא הרגתי לא כ"ש שיתלו לי שביעיות הרבה וזה ק"ו של שטות א"כ אין הקב"ה גובה את חובו ומקיים את דברו.

ראב"ע, פסוק כ"א:

...והטעם כאשר אמרו חכמינו: כי עדה וצלה נמנעו כי פחדו להוליד בנים בעבור שיהיו שבועיים לקין ויהרגו או ימותו ועל כן אמר למך לנשיו אני הוא באמת השביעי ואם יפצעני אדם שהוא גדול או ילד יעשה לי חבורה אז הרגתיו. ומלת הרגתי. תמורת אהרוג. וכמוהו: "נתתי כסף השדה", "אשר לקחתי מיד האמורי", ורבים כמוהם.

ואם עד שבעתים יקם קין למך עד שבעים ושבעה - בעבור שהוא הרג בזדון ואני לא הרגתי. והטעם שאמר לנשיו, כי כבר בטלה הגזרה על קין ובאמת, כי בני למך וכל זרעו מתו במבול ולא נשאר לקין שם מחמס אחיו.

רמב"ן:

1. פסוק כ"ד:

ד"ה ויאמר למך לנשיו: ...אבל ענין למך עם נשיו לא הזכירו הכתוב בביאור. ונוכל לומר גם כן שהיו יראות מעונש שלא יהרג למך בעון אביו, כי השם לא אמר לקין סלחתי לך, רק שלא יהרג, אבל יגבה חובו מזרעו, ולא ידעו מתי. וכן היה הדבר. ולמך נחם אותן לאמר, כי השם ירחם עליו כאשר רחם על קין, כי הוא נקי כפים ממנו, ויתפלל לפניו גם הוא וישמע תפלתו...

2. פסוק כ"ד:

ד"ה ויאמר למך לנשיו: ...אבל הנראה בעיני, כי היה למך איש חכם מאד בכל מלאכת מחשבת, ולמד לבנו הבכור ענין המרעה כפי טבעי הבהמות, ולמד את השני חכמת הנגון, ולמד את השלישי ללטוש ולעשות חרבותורמחים וחניתות וכל כלי המלחמה. והיו נשיו מתפחדות שלא יענש, כי הביא החרב והרציחה בעולם, והנה הוא תופש מעשה אבותיו בידו, כי הוא בן המרצח הראשון, וברא משחית לחבל. והוא אמר להן אני לא הרגתי איש לפצעים ולא ילד לחבורות כאשר עשה קין, ולא יענישני השם, אבל ישמרני מן ההריגה יותר ממנו. והזכיר כן לומר, כי לא בחרב וחנית יכול אדם להרוג בפצעים וחבורות, שימית במיתה רעה יותר מן החרב, ואין החרב גורם הרציחה, ואין על העושו חטא.

√רלב"ג:

... מה שאמר למך לנשיו, להורות על מיעוט פחדו מעונש ה' ושהוא לא היה משתדל לשוב אל ה' בכל כוחו, כדי שיסור חרון אף ה' מעליו, כי בלי ספק אם היה עושה כן, היה נמלט מהרע הנגזר לבוא עליו, כי חנון ה' ונחם על הרעה, וכבר העידה התורה במאמר כולל כי בכל דור המבול היו משחיתים דרכם ולא היה נמצא אז צדיק זולת נח...

ספורנו, פסוק כ"ג:

ד"ה שמען קולי: צועק עלי יגון. ד"ה אמרתי: שאספר צערי. ד"ה הרגתי לפצעי: חבלתי בצמי ממש שהיה הרוג אביו. ד"ה וילד לחברתי: שהיתה החבורה במצמי ממש, במה שהיה ההרוג בני. 

פסוק כ"ד:

ד"ה ולמך שבעים ושבעה: שיהיה הצער שאצטער על זה כל ימי הרבה יותר מן הצער שהצטער קין על היותו נע ונד, וזה כי הצטער למך כל ימיו על שהרג את קין זקנו ותובל קין בנו, כפי מה שבא בקבלה.

√מלבי"ם:

ד"ה שמען קולי: ואל תמרו את פי, כי איש אחד ועשה לי פצע והרגתי אותו ובעת ההרג נתן בי חבורה – שהיא קלה מפצע – והרגתי גם את ילדו, ולא היה מי שיקום כנגדי ויבקש דמם מידי, כי אין משפט נגדי בארץ, כי זרועי רמה.  ואם תאמר, שאענש בדיני שמים, אז אשיב כי אם קין שהיה הרוצח הראשון, בכל זאת אמר ה' שמי שיהרוג אותו ינקם על אחת שבע, כל שכן למך, שהוא תקיף יותר מקין והוא מושל ממשל רב, מי שיהרגהו ינקם פי שבעים ושבע, כי בניו ועבדיו יקחו נקמתו... ובזה יספר איך יצאו בני קין לתרבות רעה והתפארות ברצח, עד שגם את נשיהם הפחידו בהרג וטבח...

1.

אחרי חלקך את כל המפרשים הנ"ל לקבוצות הסבר, איזו דעה נראית לך מתאימה יותר לקשר שבין פרשתנו למה שלפניה ולאחריה!

2.

מהו פירושו של "כי" בפסוק כ"ג (כי איש הרגתי) לפי כל אחת מן הדעות הנ"ל?

ג.	בכוונת הסיפור כולו

בכוונת הסיפור כולו אומר המלבי"ם:

הגם שקין ובניו יסדו עיר וקיבוץ מדיני ותקנו נימוסים ומלאכות להנהגת החברה, בכל זאת אם לא התבונה תיתן קולה ואם לא יהיו האנשים בעלי יושר ואוהבי צדק בטבעם, לא יועילו הנימוסים, שאם יעמוד איש עריץ, יצחק לכל חוק ונימוס ויגזרו משפט וצדק...

והשווה לדבריו דברי קאסוטו, "מאדם עד נח" עמוד 130:

לאחר שהזכירה (התורה) החידושים שחדש קין ובניו בתרבות האנושית, מביאה היא את שירו של למך, המוכיח שעל יד ההתקדמות החומרית לא הייתה מורגשת התקדמות מוסרית. החמס היה שורר ובמעשי החמס היו אותם הדורות מתפארים, דווקא המידות המגונות השנואות בעיני ה' היו נחשבות למעלה בעיני בני אדם. במצב שכזה לא היה אפשר ששופט כל הארץ לא יעשה משפט. כל ההישגים בתרבות החומרית אינם שווים כלום בלי המידות הטובות בדרכי המוסר...

1.

מהו ההבדל הדק בין שתי דעות אלה הדומות זו לזו?

2.

היכן בתורה נפגש ברעיון שבדברי קאסוטו שנית?

The connection between the story of the Bnai Elohim and Lamech is the violence and criminality that is associated with these individuals. ShaDaL’s comment in section Beit, whereby the commentator attributes to the offspring of Kayin attitudes of exploitation by means of their superior power and stature, appears to match the insights of RaLBaG and MaLBIM.

The former views Lamech’s comments to his wives as reflecting arrogance and resistance to atoning, an attitude that symbolized the entire generation that eventually is destroyed by the Flood.

The latter views Lamech as boasting that he is above society’s law and despite his having killed two people, he expects that nothing will happen to him. He even rationalizes from the Divine Promise to Kayin that since he feels that he is superior to his ancestor, God will certainly Protect him from any punishment.

Gimel.

1.  “Ruchi”—Sanhedrin 108a: Life force that will allow for an afterlife for these human beings.

RaShI: The Spirit of HaShem, which will at least for a while be Troubled regarding what to do with His Creation, man who has proven very rebellious.

2.  “Yadun”—Sanhedrin 108a: a) Divine Judgment; b) the place where souls come to rest in the world of souls, once they have spent the time allotted to them in this world.

RaShI: Inner Conflict experienced by HaShem while Deciding what to do with mankind that has disappointed Him.

3.  According to Rebbe and R. Akiva, verse 3 is describing, not what HaShem is “Thinking”, but rather the inner irresponsible thoughts of man that lead HaShem to limit man’s life-expectancy to 120 years, in contrast to the amounts of time that people lived prior to the Flood—see Beraishit 5. In this way, the verse adds to what has been established in v. 2 as a rationale for why God Contemplates doing away with the Generation of the Flood.

4.  Verses 5-7 demonstrate that HaShem will not Allow man to continue to think that there are no consequences to his actions:

בראשית פרק ו

(ה) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם:

(ו) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי־עָשָׂה אֶת־הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ:

(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־ עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:

5. 

תפארת ישראל - יכין מסכת סנהדרין פרק י משנה ג

יד) רוח. ר"ל לא יבוא רוח חיים על עצמותם להחיותם (כיחזקאל ל"ז)...

יחזקאל פרק לז

(יד) וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם־יְקֹוָק: