Shemot answers

Shemot 5729 “The Midwives”

שמות פרק א

(טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:

(טז) וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת־הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל־הָאָבְנָיִם אִם־בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם־בַּת הִוא וָחָיָה:

(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱלֹקים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים:

(יח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים:

(יט) וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל־פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי־חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ:

(כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹקים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד:

(כא) וַיְהִי כִּי־יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱלֹקים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:

Alef.

Perhaps Pharoah’s assumption was like that of Avraham when he instructed Eliezer that the woman who he chooses for Yitzchak was to come live with Avraham’s family rather than vice versa. In this way, the woman would become acculturated to Avraham’s way of life rather than Yitzchak taking on the practices of his wife’s locale. Similarly, if Jewish women were to marry Egyptian men, there was less of a concern that they would retain their independent identity, which was not the case if the men were allowed to remain alive and bring Egyptian women into their families.

Beit.

1א.   If there were so many Jews, how could two midwives serve them all? Consequently, Abrabanel posits that these were not the names of two individual midwives, but rather the two categories that all of the midwives fell into in terms of their specific responsibilities.

  ב.  Perhaps these two individuals were the head midwives, who oversaw all the other midwives. Anything said to them, would then be conveyed to all those working under them.

2.      

שפתי חכמים

(א) דכתיב בסמוך (פסוק כא) ויעש להם בתים ופירש רש"י בתי כהונה ובתי לויה ומלכות ולא מצינו שיצאו מאשה אחרת אלא מיוכבד ומרים והואיל וכן הוא על כרחך צריכים נמי לומר דשפרה היינו יוכבד דהיא היתה אמה של מרים דאין סברא לכתוב בתחילה הבת ואחריה האם ופועה היינו מרים:

מזרחי

שפרה יוכבד, ופועה מרים. כדתניא בסוטה פרק קמא. ויתכן שהיתה קבלה בידם, או מדכתיב, "ויעש להם בתים" בתי כהונה ולויה ומלכות, שקרויין בתים, כדכתיב, "לבנות את בית ה' ואת בית המלך", כדלקמן וכדאיתא בסוטה. ואי זו זו, זו יוכבד ומרים, שהכהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כי רש"י ז"ל לא פירש כלום. שמשפרת את הולד. שמטיבה אותו ומנקה אותו מן הדם, דתרגום טוב שפיר. ובשמות רבה אמרו, שהיתה משפרת את הולד כשהוא יוצא מלא דם:

גור אריה

[יט] שפרה זו יוכבד. יש לפרש מדכתיב בסוף הפרשה (פסוק כא) "ויעש להם בתים" והיינו בתי כהונה ולויה ומלכות כמו שפירש רש"י (שם), ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (רש"י בראשית י, כה), ולא מצאנו זאת לשפרה ולפועה, אלא ש'שפרה היא יוכבד וכו''. ועוד נראה לי שכתב "שם האחת שפרה ושם השנית פועה", מדכתיב "אחת" ו"שנית" - למה למכתב "שנית" לה, אלא על כרחך שהיו אמה ובתה, שנקראת הבת "שנית" לאם, ולא בא הכתוב לסתום רק לפרש, דאם לא כן לא ידעינן מי האם ומי הבת ומה מגיד הכתוב, ולא מצאנו אם ובת בכתוב רק יוכבד ומרים. וכן משמע הלשון שדרשו רז"ל (סוטה יא ע"ב) "שם האחת שפרה ושם השנית פועה" חד אמר זו אשה ובתה. ומדאמרו 'זו אשה ובתה' שמע מינה דמקרא מוכח שהוא אשה ובתה. וכן למאן דאמר 'זו כלה וחמותה' יוכבד ואלישבע, יש לדקדק גם כן מלשון "שם האחת ושם השנית"...

Gimel.

1+2. The phrase “למילדות העבריות”—does it mean the midwives of the Hebrews, allowing for the possibility that they are Egyptian, or the Hebrew midwives, asserting that they themselves were Jewish.

3.  If they were Jewish, how could Pharoah possibly ask them to kill the children of their co-religionists, leading to the conclusion that they must have been Egyptian.

    If they were Egyptian, why would they defy the orders of their king, leading to the conclusion that they must have been Jewish.

4.  While one could posit that “יראת אלקים” is a distinctly Jewish quality, the fact that Avraham says to Avimelech that the reason why he misrepresented his relationship with Sara was because he saw no “יראת אלקים” in Gerar (Beraishit 20:11) and when Yosef, while still acting the part of the Egyptian ruler, explains why he is not going to keep all the brothers imprisoned, “את האלקים אני ירא” (Ibid. 42:18), with neither the Gerarites nor the Egyptians being Jewish, it is possible that just because the midwives are described as God-fearing does not per force mean that they were not Egyptian.

5.  

שמות פרק א

(כב) וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל־עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל־הַבַּת תְּחַיּוּן: ס

Since it says “לכל עמו”, that suggests that the reason why the midwives did not comply with Pharoah’s order was because they were not part of “עמו”, namely they were Jewish.

6.  It would appear that Pharoah had an obsession with not allowing Jewish boys to live. First he orders the midwives to kill any boy born to a Jewish woman, and then he orders new-born boys to be thrown into the river. To explain why Pharoah was so focused on killing Jewish boys, Josephus posits that Pharoah had been given a predication that a Jewish male would grow up to lead the Jews to freedom. However, all of his plotting and stratagems proved futile and could not prevent HaShem’s Plan from being carried out.

Daled.

1.      Is the final phrase in the verse “ותחיינה את הילדים” adding a new idea, or rather merely emphasizing what had previously been stated?

2.  The Midrash and Ibn Ezra says that the midwives engaged in extraordinary measures to keep the male children alive. Ibn Kaspi claims that they fulfilled their normal duties, namely help the children be born but nothing more beyond that.

3.  The proof from Shemot 1:22 at the end of the verse, is that just as no one went to extraordinary measures to keep the girls alive, but rather they simply did not kill them, the same was true, maintains Ibn Kaspi, about what the midwives did for the boys.

4.  “למה לא אמר אבן עזרא גם בזה 'יותר ממשפטן', או שיתנו לה כל צרכה” Why didn’t Ibn Ezra interpret the end of 1:22 as connoting that the midwives went to extraordinary means for the girls, or at least that they gave the girls every necessity?

5.  

ירמיהו פרק ד

(כב) כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ:

For My people is foolish, they know Me not; they are sottish children, and they have no understanding; they are wise to do evil, but to do good they have no knowledge.

Perhaps Ibn Kaspi was interested in the next phrase, that despite the fact that they (those commentators like Ibn Ezra) are wise, they do not use their wisdom to reach proper conclusions.

6.  With regard to Pharoah’s question to the midwives in Shemot 1:18 “לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים”, the position represented by Ibn Ezra and the Midrash would apply the actions that Pharoah was questioning, the extra efforts that the midwives made on behalf of the male children. According to Ibn Kaspi, it would be understood as why didn’t you kill them instead of allowing them to live, even without excessive effort?