Vayelech answers



VaYelech 5721

Alef.

דברים פרק לא

(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:

(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת

וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:

(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

ויקרא פרק כו

(כז) וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי:

(כח) וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:

(כט) וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ:

(ל) וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם:

(לא) וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם:

(לב) וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ:

(לג) וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:

(לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ:

(לה) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ:

(לו) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף:

(לז) וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:

(לח) וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם:

(לט) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ:

(מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי:

(מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:

The problem in both passages is that it seems that the people have finally come to their senses:

(Devarim 31:17) “…these things have come to pass because of my forsaking HaShem”; (VaYikra 26:40) “And they will confess their sins and the sin of their fathers regarding the trespass that they trespassed against Me and certainly because they walked with me haphazardly”, and yet HaShem in the next verse says that He will Keep up the pressure on the people instead of reembracing them: (Devarim 31:18) “And I will surely Hide My Face on that day…”; (VaYikra 26:41) “Even I will walk with them haphazardly and I will Bring them to the land of their enemies…”

Beit.

1. Relevant citation from Ohr HaChayim:

אור החיים דברים פרק לא פסוק טז

...וכן אמר בסמוך (דברים לא:יט)I“ כתבו לכם את השירה הזאת וגו'” (שם כ') "כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:” ...הרי שהקדים "שבע ודשן" ל”ופנה” כמו כן במה שלפנינו הקדים לומר “וקם” ואחר כך “וזנה”:

In verse 20, the Reisha of the verse describes the luxuries of the land of Israel to which the people will come, and the Seifa discusses how they have forsaken God and followed other beliefs.

2.  “Kam” in 30:16 could be understood as describing the Jews as actively choosing to go in a different direction from the religious position that they had assumed until that point.

Gimel.

If RaShI would interpret “Neichar” as a modifier of “Elohei”, it would imply that there actually

are other gods who are associated with strange lands. Instead, RaShI interprets that these are gods that are worshipped by nations in strange lands, but they do not have to be “real” in any true theological manner.

Daled.

1. The problem in the text appears to be: why should simply entering a new land be considered the cause for people to engage in idolatry. Shouldn’t such behavior be attributed to the will and choice of the worshipper?

2.  It seems to me that the Midrash is suggesting that being in a particular environment will influence important choices that an individual will make. If the land of Israel is pervaded with pagan worship, it is difficult to resist being influenced by the worship of others. Consequently, there will always be the potential for alienation from Judaism in such a place, just as when one walks in a dusty area, it is inevitable that some dust will adhere to one’s feet.

3.  Here is an example of a passage in Devarim that associates coming to Israel and being attracted to idolatry:

דברים פרק כט

(טו) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם:

(טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם:

(יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹקינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה:

Heh.

The RaMBaN is explaining the difficulty in these two passages that were highlighted in question (1). The fact that HaShem Continues to Punish the people even after they have done something that indicates at least the beginning of the Teshuva process, that they simply were not prepared to go any further, and this was not considered sufficient for forgiveness and atonement.

Vav.

1. RaMBaN is attempting to explain not only why He will Continue to Punish the people even after they have given an indication of repenting, but also if HaShem has already Hidden His Face, how can this be the additional punishment, the text reading as if it hadn’t happened previously?:

דברים פרק לא

(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:

(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

2.  Just like the verse in Yirmiyahu 2:35 “Thou saidst: 'I am innocent; surely His anger is turned away from me'--behold, I will enter into judgment with thee, because thou sayest: 'I have not sinned,' suggests that just because a person engages in some form of repentance, he can nevertheless be judged as to how sincere/complete the repentance is, RaMBaN suggests a similar interpretation to the verses in Devarim 31.

3.  In Devarim 30 there is an indication of a greater degree of Teshuva—three separate steps: a) “VeHaSheivota El Levavecha”; b) “VeShavta Ad HaShem Elokecha”; c) “VeShamata BeKolo”-- preceding redemption than in Devarim 31.

דברים פרק ל

(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹקיךָ שָׁמָּה:

(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

4.  The question is based upon RaMBaN’s interpretation of 31:17 “VeAmar” as “Charata” which is an internal rather than external action. I think that the reason why RaMBaN has to offer such an interpretation is because usually things that people think rather than verbally articulate are reflected explicitly in the text:

בראשית פרק יח

(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:

דברים פרק ח

(יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:

דברים פרק כט

(יח) וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה:

5.  RaMBaN claims that the second level of “Hester Panim” refers to the manner in which the redemption will take place. However, the verse which RaMBaN wishes to interpret in this manner (v. 18) appears to only speak about punishment rather than redemption.

Zayin.

1.  Abrabanel appears to understand v. 17 in the general manner that RaMBaN does, i.e., the people are engaging in some sort of penitent behavior. HaEmek Davar goes in a different direction, understanding the verse as giving a reason why the people specifically didn’t repent—since God was Hiding His Face, the people felt abandoned and driven to attach themselves to other deities. This view makes it easier to understand why HaShem Continues to be Distant—as long as the people are worshipping idolatry why should He Save them? Yet it becomes a “magic circle” in the sense that each side spirals increasingly downwards, the Jews becoming more distant and in response God Persists and Extends His Distance.

2.  See (1) above.

3.  NeTzIV claims that the reason why the Jews persisted in their wayward beliefs was because during the period of Shoftim, there were no prophets to give them Mussar. By extension if in Parashat VaYelech, the people are predicted to continue to engage in Avoda Zora, this might be a reference to their history during the leadership of the Shoftim.

Chet.

1.  The Yerushalmi suggests that it is painful to contemplate the idea that God will Make Himself Hidden from the Jewish people. Yet despite the Devine Distance, the people long for a reconnection and will not ever forget the possibility of reconciliation when God again will Reveal Himself to His People.

2.  Relevant verses:

דברים פרק לא

(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:

(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:

(כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:

(כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(כג) וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ:

(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם:

(כה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לֵאמֹר:

(כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹקיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:

(כז) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְקֹוָק וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי:

The Yerushalmi would maintain that the continued existence of the Tora as a whole and the Ha’azinu poem in particular will constitute the manner in which the people will hold out hope that the period of Hester Panim will eventually come to an end.

The Derasha in Sanhedrin could be understood as reflecting the need for each generation on its own to recommit to the dream contained in the Tora. If a person inherits a Tora, there is no guarantee that he will ever read it. But if he personally has to commit it to writing, there is a greater likelihood that he will access and internalize its contents.

4