Yitro Answers

שמות כ'                                                                       דברים ה'

ו) אנכי יקוק אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים	ב) אנכי יקוק אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים
ו) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני: ז) לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ: ח) לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יקוק אלקיך קל קנא פקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשנאי: ט) ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי:	לא יהיה לך אלהים אחרים על פני::ב) ג) לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ: ד) לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יקוק אלקיך קל קנא פקד עון אבת על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי: ה) ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי:
י) לא תשא את שם יקוק אלקיך לשוא כי לא ינקה יקוק את אשר ישא את שמו לשוא:	ו) לא תשא את שם יקוק אלקיך לשוא כי לא ינקה יקוק את אשר ישא את שמו לשוא:
יא) שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך יקוק אלקיך: יב) ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך: יג) ויום השביעי שבת ליקוק אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך: יד) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך יקוק אלקיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על כן צוך יקוק אלקיך לעשות את יום השבת:	ז) זכור את יום השבת לקדשו: ח) ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך: (ט) ויום השביעי שבת ליקוק אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך: י) כי ששת ימים עשה יקוק את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יקוק את יום השבת ויקדשהו:
ו) כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך יקוק אלקיך למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר יקוק אלקיך נתן לך:	יא) כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר יקוק אלקיך נתן לך:
טז) לא תרצח	יב) לא תרצח
טז) ולא תנאף	יב) לא תנאף
טז) ולא תגנב	יב) לא תגנב
טז) ולא תענה ברעך עד שוא:	יב) לא תענה ברעך עד שקר:
יז) ולא תחמד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר לרעך:	יג) לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך:

הקדמה:

שמות פרק כ

(א) וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר:  

סוים:

דברים פרק ה

יח) את הדברים האלה דבר יקוק אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי:

Alef.

1. Ibn Ezra points out two internal questions in the Ten Commandments in general, and eleven inconsistencies between the two versions of the Ten Commandments appearing in Shemot and Devarim:

1. An internal inconsistency: The first two Dibrot are stated in the first person vis-à-vis God, while the others are in the third person.
2. The statement regarding God’s Identity does not appear to contain a verb of commandment.
3. Shemot: Remember Shabbat; Devarim: Guard/observe Shabbat.
4. When listing who one should allow to rest, in Shemot, only the general “your animals” while in Devarim the specific examples of your ox and your donkey.
5. The reason for Shabbat in Shemot: commemorate the Creation; the reason in Devarim: commemorating the Exodus from Egypt.
6. In addition to the reward for honoring parents listed in Shemot as long life, in Devarim there is added “in order for Him to do Good for you.”
7. An additional phrase is added to honoring parents (as well as Shabbat) “As God Commanded you.”
8. In Devarim, before the statements “Do not commit adultery”; “Do not steal”; and “Do not testify falsely”, the conjunction “and” is added implying a continuum as opposed to individual acts.
9. In Shemot, the adjuration is not to be a “false” witness whereas in Devarim it is not to be a “worthless” witness.
10. In Shemot the order and language is “Do not  covet the house of your friend and Do not  covet the wife of your friend” whereas in Devarim it states “Do not covet the wife of your friend and do not lust after the house of your friend.”
11. In Shemot, “your friend’s field” is not listed as an object of coveting, while in Devarim it is.
12. According to the text in the Ibn Ezra, in Shemot with regard to objects of coveting, “male and female servants” are mentioned before “ox and donkeys” whereas in Devarim the order is reversed.
13. In Shemot, the introduction to the Commandments reads: “And God Spoke all of these Words/Things Saying”. In Devarim the coda after the completion of the Ten Commandments is: “And these are the Words/Things that God Spoke to the entire congregation.”

The problematic element in the list is “l”, since in no text does this difference appear between Shemot 20:13 and Devarim 5:17, and in both “male and female servants” precede “ox and donkey.”

2. Ibn Ezra’s two working principles are: 1) that as long as the ultimate meaning remains the same, slight variations in words or structure are not significant, and 2) the Ten Commandments in Devarim are Moshe’s explanation of the Ten Commandments in Shemot, the changes being due to his thinking that if not greater, than at least additional clarity could be achieved.
3. a) אמר אברהם המחבר

      After completing a listing of the various questions and inconsistencies, the Ibn Ezra (R. Avraham ben Ezra) begins his explanations.

b) למי שאין לו לב להבין

      Ibn Ezra is suggesting that people who are overly literal and are disconcerted when something that was mentioned earlier is not rendered word-for-word  the second time it is referred to, simply lack a sophisticated level of understanding.

c) אם כן  למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא יבוטא בו

      Concerning Derashot that depend upon whether a letter appears or not in a “Maleh” or “Chaser” situation (very often this centers around the presence or absence of a “vav”), since when the word is read/pronounced it is impossible to tell how it is being spelled, are of minimum consequence.

d) ואילו היו מבקשים טעם לאחד מהם...הייתי מחריש

      If there was a standard spelling, and then one comes across an exception, I would not complain about the approach. However, since there does not seem to be a discernable pattern or a standard spelling which is usually followed, I feel entitled to claim that it is arbitrary and therefore a great deal should not be made of it.

e) והעדות שהביאו שהכתוב בדיבור השלישי והרביעי והחמישי אינו על דרך המדבר

      The change in person from the first two Commandments stated in the first person to the subsequent ones in which God is referred to in the third person, does not reflect the fact that God directly Revealed only the first two, but rather that even though He directly Revealed all of them, once the first two are accepted by the people, then the God Whom they have accepted must be treated in a certain manner, i.e., no other Gods, no taking His Name in vain, etc.

f) והמקום מקום משמרת הצורות

      Ibn Ezra is advancing a cognitive theory, i.e., “Zechira” is a manner by which the brain retains (engages in “Shmira”) of certain forms. Consequently, “Zechira” is included within “Shmira”  and when Moshe switches the verb, he is not saying anything divergent from the original language in the Ten Commandments re Shabbat.

4. While the metaphor of the word=body and the meaning=soul could account for inconsistencies of language, and when we are dealing with a narrative that does not have consequences for how we are to conduct our day-to-day existences, it does not matter all that much, when the words are part of a Divine Directive that we are expected to carry out, ambiguity about the meaning of words can lead to errors and non-compliance. Greater precision is necessary if the communication of the Commandment is going to be sufficiently clear that those who wish to comply with the Commandment will know what is expected of them.
5. On the one hand, Ibn Ezra wishes to demonstrate that the rephrasing of statements made earlier are synonymous and don’t convey particular additional meaning. Yet a contrary argument could be made in each case:

a. Beraishit 4

בראשית פרק ד

יא) ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך:

יד) הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני:

V. 11 is a statement by God; v. 14, the response by Kayin. Isn’t it possible that Kayin misunderstood the implications of God’s Decree, or is projecting it from his point of view which changes the meaning and ramifications?

b. Beraishit 24

בראשית פרק כד

יז) וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך:

בראשית פרק כד

מג) הנה אנכי נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך:

V. 17 is the objective text reporting on what actually took place; v. 43 is the account that the servant gives to Rivka’s family. Since it is in his interests to present a favorable picture, it is possible that the terminology that he uses before them will make a more agreeable impression on those who have to decide whether to allow Rivka to go with him, than what he actually said in the heat of the moment. 

c. Shemot 11

שמות פרק יא

ה) ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה:

שמות פרק יב

כט) ויהי בחצי הלילה ויקוק הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה:

Chapt. 11 v. 5 is what Moshe presented to the Jewish people prior to its occurrence; Chapt. 11 v. 29 is the objective account of what took place. Perhaps because he was addressing the Jewish slaves, using an example of a female slave would have been more impressive to them than a woman who was in prison.

d. Devarim 9

דברים פרק ט

יג) ויאמר יקוק אלי לאמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא:

יד) הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו:

טו) ואפן וארד מן ההר וההר בער באש ושני לחת הברית על שתי ידי: 

שמות פרק לב

ז) וידבר יקוק אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים:

ח) סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים:

ט) ויאמר יקוק אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא:

י) ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול:

יא) ויחל משה את פני יקוק אלקיו ויאמר למה יקוק יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה:

(יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך:

(יג) זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם:

(יד) וינחם יקוק על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:

Shemot Chapt. 32 is the objective account of what took place. We are interested in the stance that Moshe took vis-à-vis his people. Devarim Chapt. 9 is Moshe’s recounting of the events that had taken place forty years before. He is interested in impression upon the people how they had sinned and therefore continue to have the potential to do so again. Mentioning to them how he had intervened on their behalf would possibly lead them to conclude that they would be forgiven again by some 12^th hour appeal and this would be counter-productive to Moshe’s intentions.

6. Whereas the four examples discussed in question 5 ostensibly involve variations on the original statements without adding clarification or greater understanding, in the case of Rivka, according to Ibn Ezra, Rivka was interpreting and clarifying what Yitzchak had said to Eisav. Although he hadn’t specifically invoked God, Rivka, recognizing that her husband was a Navi, understood that Yitzchak’s Beracha would have great significance and staying power. Consequently she wished Yaakov to obtain it in place of Eisav. So too with regard to Shamor in Devarim, Moshe is clarifying what the implications of Zachor in Shemot are.
7. Proofs that Moshe said the Ten Commandments in Devarim:

1. The coda: “These words did the Lord your God Speak to your entire congregation”. Isn’t this obvious?  It is necessary to state such a thing if there were obvious variations, and it becomes necessary to provide a disclaimer that the changes have not rendered the list different from what HaShem originally Said recorded in Shemot.
2. The two phrases in the Commandment of Shabbat and Honoring parents, “As the Lord your God (already) Commanded you.” These suggest that the Ten Commandments in Devarim have been restated by Moshe.
3. Perhaps additionally, the change in reason given for Shabbat reflects an attempt to personalize the Commandments for the people, with the Egyptian experience being more accessible to them than the idea of God the Creator of the Universe. After all, the first of the Commandments already stresses God’s Role in the Exodus as the primary means of relating to Him.

8. ChaZaL’s concept, that is immortalized in the liturgical poem, “Lecha Dodi”,

(פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן דף ט עמוד ב)

שמור את יום השבת. שמור וזכור בדבור אחד.

is explained by Ibn Ezra to mean that while “Zechira” is the “means”, i.e., that I am Commanded to keep in mind which day of the week is which in order to be able to identify Shabbat, the “end” of knowing which day is Shabbat is in order to be able to observe the laws associated with it properly, i.e., “Shmira.” Consequently Zechira includes Shmira.

9. Typically it is understood that since on Shabbat a person must not be a creator, in light of the fact that God the Creator rested, so too must the individual. And were he to have his work carried out by others, even though he is technically resting, it would be considered that at least indirectly/vicariously he would be engaged in work, therefore even his servants should rest on Shabbat. However, Ibn Ezra suggests that from the rationale given in Shemot, i.e., God Resting from the Creation, it would not be clear why one’s servant needed to rest, particularly if that individual is not Jewish, i.e., Eved Kena’ani, Shifcha Kena’anit. Consequently the reason that Moshe supplies in Devarim offers a rationale for the rest of the servant, namely that since you were once a servant and therefore should know from your experience how much rest is needed by a servant, you should be empathetic to your own servants and give them a day off.

Beit.

See http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/eng/shavuot/ofe.html for an essay on the upper and lower cantillation notes for the Ten Commandments.  

1. The Ashkenazic custom is to read the upper cantillation on Shavuot and the lower cantillation when the Ten Commandments are part of the Parashat HaShavua, as is the case this week.
2. On Shavuot when we are reenacting the giving of the Tora, each Commandment should be represented by a single statement. For Parashat HaShavua, the verses should be read normally, even if they either break up a single Commandments (Shabbat) or combine several Commandments (prohibitions against murder adultery, thievery, etc.)
3. See 1 above.